פברואר 2026, המזרח התיכון ניצב בנקודת רתיחה היסטורית. כ-8 חודשים לאחר "מלחמת 12 הימים" ביוני 2025, שבה תקפה ישראל בסיוע ארה"ב את מתקני הגרעין והטילים של איראן, המשטר בטהרן מוצא את עצמו בליבו של מאבק שרידות רב-חזיתי. הכותרת "מלחמת הישרדות" אינה רק תיאור של עימות צבאי אפשרי, אלא הגדרה של המצב האסטרטגי עבור כל השחקנים המרכזיים.
5+מיום ליום אנו מתקדמים לרגע הכרעה, שבבסיסו 2 חלופות מרכזיות, שכל אחת מהן מתפתחת לאפשרויות נוספות. החלופות הראשיות הן הסכם דיפלומטי, או מלחמה (שבסופה – הסכם). ולא לשכוח, תמיד יכולות להיות גם "הפתעות", התפתחויות ותרחיש לא צפוי. המאמר נכתב לפני נאום הנשיא טראמפ, ומקבל משנה תוקף – לאחריו.
איראן: בין הסכם רע לקריסת המשטר
עבור שלטון האייתוללות, שנת 2026 היא שנת המבחן הקשה ביותר מאז המהפכה ב-1979. המשטר מתמודד עם "מלכוד כפול":
החלופות האסטרטגיות:
ויתור על הגרעין (הסכם רע): חתימה על עסקה בתנאי כניעה תחת לחץ אמריקאי ("עסקת טראמפ") תיתפס כחולשה פנימית וחיצונית שתערער את הלגיטימיות של משמרות המהפכה, ואף יכולה להביא להפלתו ע"י האזרחים "ביום שאחרי" ההסכם.
מלחמה: עימות נוסף מול ארה"ב וישראל עלול להוביל להשמדה סופית של יכולות צבאיות, גרעין, תשתיות השלטון ולעודד התקוממות עממית רחבה שסופה להפיל את שלטון האייתולות.
המוכנות למלחמה באיראן: לאחר המכות שספגה איראן ב-2025, יכולת ההרתעה האיראנית נשחקה. משגרים ניידים ומלאי הטילים הבליסטיים צומצם משמעותית (כ-2000 טילים לטווחי ישראל זמינים), ומתקני ייצור הדלק המוצק נפגעו. עם זאת, המשטר למד, וביצע הפקת לקחים מהירה ומשמעותית, ובכלל זאת פועל במספר שיטות.
5+אלו הן: שיפור הגנ"א (בסיוע סין ורוסיה), הסתרת מתקנים עמוק מתחת לאדמה (כמו פרוייקט "הר המכוש"), היערכות לירי מטחים כבר במכות הפתיחה, שימור שרידות המנהיג והגדרת פו"ש חלופי (הנהגה ומפקדים), פיתוח טכניקות לפגיעה והישגים מול הצי האמריקאי (פגיעות בספינות), היערכות לסגירת מיצרי הורמוז, והמחיר? מוכנות להקרבת המונים לדיכוי מחאות פנימיות, הכל בכדי לשמר את שרידות המשטר.
ארה"ב: דוקטרינת טראמפ (Donroe Doctrine), ואסטרטגיית המיד-טרם (Mid-term)
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ פועל תחת לחץ פוליטי כפול – פנימי ובינלאומי:
בין דיפלומטיה למתקפה: הממשל הציב אולטימטום ברור: "עסקה הוגנת או השמדה". פריסת ה"ארמדה הימית" ומס הרצינות" של הפצצות מתקני גרעין (מבצע "פטיש חצות") נועדו להכריח את איראן לשבת לשולחן המשא ומתן מעמדת נחיתות מוחלטת כשהנבוט מעל ראשם.
נשיא ארה"ב מנסה למצות למקסימום את הנתיב הדיפלומטי, הכל בכדי לחזק את הלגיטימציה הפנימית בארה"ב לפני הפעלת כח צבאי, וכן את הלגיטימציה הבינ"ל ושל מדינות המפרץ (שנמצאות בדיסוננס קשה – בין חיסול משטר האייתולות השיעי הקיצוני והשנוא, לבין סיכון לפגיעה בנכסים יקרים, ואף חשש מהקרנת עוצמת יתר ישראלית).
שרידות פוליטית:
בחירות האמצע 2026, ובכלל: טראמפ חייב להציג לבוחר האמריקאי הישגים בכלל התחומים, ובעיקר במהלכי מדיניות החוץ והביטחון אותם הוא מוביל. הוא מאוד רוצה להצטייר לא רק כאיש עסקים ונשיא כלכלי מוצלח, אלא כמי שיש לו חזון, ראייה אסטרטגית, ואף בסיס מוסרי המסייע לזכויות אדם (אזרחי איראן), שהוא "המנצח שהסיר את איום הרוע", וזאת מבלי להיגרר לבוץ של מלחמת קרקעית ארוכה (עיראק 2.0).
5+מעמד בינלאומי: הנשיא טראמפ לא יכול להרשות לעצמו כישלון בבלימת איראן, כחלק ממהלכי החזרת העוצמה האמריקאית ברמה העולמית (הקמת מועצת השלום ואיתגור האו"ם, השכנת שלום בזירות שונות). זה יכול להיתפס כחולשה מול סין ורוסיה, ואף מול מדינות המפרץ והאינטרסים האמריקאיים באיזור. לעומת זאת, הפלת המשטר האיראני (או כניעתו) תיחשב להישג הגדול ביותר של מדיניות החוץ שלו, שתבטיח את מורשתו כמי שהשיב את ההרתעה האמריקאית, והחזיר את יוקרת המעצמה.
ישראל: מאבק קיומי מול פצצת גרעין מתקתקת
עבור ישראל, מדובר על מלחמת קיום (מתמשכת), במלוא מובנה של המילה.
למרות המכות שהנחתנו על איראן, איראן ביצעה תהליכי למידה ושיקום משמעותיים, ובתוך-כך היא מנסה לשקם יכולות העשרה (נתנז ועוד), לחזק הגנ"א, לפתח טילים ובעיקר להכין עצמה הגנתית והתקפית למערכה מחודשת מול ארה"ב/וישראל, ע"ב הפקת הלקחים ממבצע "עם כלביא". לא רק זאת, הנחישות האיראנית להשמדת ישראל גם מתחברת למוטיבציית הנקמה, ולתחושת האיום הקיומי על שרידות השילטון.
כל זה הופך את איראן למדינה פצועה, אך מסוכנת עוד יותר, כולל סיכון לפתיחה יזומה במתקפה מצידה, ואף בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים"… לכן, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה "איראן גרעינית" – שמשמעותה איום ישיר קיומי, ומטריה גרעינית לכל שלוחות הטרור (חיזבאללה, מליציות, חמאס וג'יהאד, חות'ים), דבר הממחיש יותר מתמיד את חשיבות החלטת ראש הממשלה (החלטת בן גוריון) לפתיחה במבצע "עם כלביא", ופעולות צה"ל והמוסד לפגיעה קריטית ביכולת הגרעין והטילים. איראן היתה פסע מריצה לפצצה, ואת זה מבצע "עם כלביא" – עצר בהצלחה.
5+דוקטרינת המניעה: ישראל עברה ליוזמה והגנה התקפית. המטרה היא למנוע את שיקום מערכי הטילים והגרעין גם במחיר של עימות ישיר וממושך. התפיסה היא שעדיף להילחם כעת, כשאיראן פגיעה ומערכות ההגנה שלה מושבתות חלקית, מאשר להמתין לרגע שבו טהראן תחצה את הסף הגרעיני. זוהי הזדמנות של פעם בדור, ואסור להחמיץ אותה. חייבים שינוי יסודי באיראן.
האינטרסים של מדינת ישראל
מכאן, נעבור לניתוח האינטרסים של מדינת ישראל, ובהם נזהה גם את מרחב אי ההסכמה עם ארה"ב, ואת היעדים עליהם אסור להתפשר. לישראל ישנם 5 הישגים נדרשים מול המצב הנוכחי באיראן, כאשר יעד העל הוא הפלת משטר האייתולות הרוצה בהשמדת ישראל, והחלפתו במשטר אוהד ישראל (חזרה לימי שיתוף הפעולה בזמן השאה).
חמשת האינטרסים של מדינת ישראל:
0 יכולות גרעין של איראן.
מגבלות קשות על תוכנית הטילים והמדוייקים האיראנית.
הפסקת התמיכה בשלוחים (חמאס וגא"פ, חיזבאללה, חות'ים, מליציות בעיראק).
הבטחת חופש השיט במיצרי באב אל מנדב והתעופה האזרחית במפרץ.
פירוק כח קודס (שכל מטרתו – השמדת ישראל).
ככל שהזמן עובר, מתחדד מרחב אי ההסכמה על כלל הסעיפים, כאשר ארה"ב מתעקשת על סעיף הגרעין תו"כ ניסיונות למציאת פתרונות יצירתיים להעברת החומר המועשר, שיח מועט על מגבלות תוכנית הטילים והמדוייקים, וכמעט שלא מדברים על סעיפים 3-5.
סיכום והמלצות – חזרה ליסודות
אנו בנקודת הכרעה היסטורית של פעם בדור. ראשית הצירים היא ההבנה כי המשטר באיראן מבקש את השמדתינו מתוך תפיסה אידאולוגית דתית. לפיכך, כל הסכם – סופו להיקרע, גם אם ייקח להם שנים נוספות של שיקום ומרמה.
5+זו הזדמנות חד פעמית להשפיע על ארה"ב ולקדם יחד איתה (או בלעדיה) מהלך צבאי להפלת השילטון והשמדת יכולות בכלל התחומים, באופן ש"ביום שאחרי" – ייפול המשטר, ולכל הפחות לא תהיה לו יכולת לאיים על ישראל (האיזור והעולם), ולא כסף לשיקום. זה הזמן לחזק את ידי ראש הממשלה בהחלטה גורלית והכרחית נוספת, ואת ידי מערכת הביטחון בהצלחה בביצוע.
