אתמול ראינו רגע שמחדד את הפער: דיון ארבעים חתימות בכנסת, ראש הממשלה עולה לנאום – נאום קצר מאוד, שקול, ממלכתי. נאום דרמטי מאוד בימים אלה. המסר היה ברור: בימים האלו צריך לצופף שורות ולעמוד כתף אל כתף, אחדות, להתעלות לגודל השעה, זו לא הייתה פוליטיקה – זו הייתה קריאה לאחריות לאומית.
3+המציאות סביבנו מתוחה, העימות מול איראן מרחף מעלינו, המזרח התיכון כולו על סף רתיחה, החלטות שמתקבלות עכשיו הן החלטות היסטוריות. ואז עלה לפיד. ובמקום להבין את המאורע – בחר שוב בזירה הקטנה. עוד מתקפה, עוד כותרת – כאילו אין מציאות ביטחונית מעבר לקירות המליאה.
אבל הסיפור העמוק יותר הוא בית המשפט: עוד יום של עדות של ראש הממשלה נתניהו הבוקר. בהפסקה בין דיון לדיון – נתניהו מנצל כל דקה כדי להתכונן לאירועים אחרים, כמו הפרסום של מוטי קסטל מהיום, על האופן בו מתכונן נתניהו לנאום אותו יישא בפני אנשי מערכת הביטחון הערב.
3+מחר יתקיים ביקור משמעותי של ראש ממשלת הודו. אירוע מדיני עם השלכות ביטחוניות וכלכליות כבדות משקל – גם אליו ראש הממשלה צריך להיערך. מחר ככל הנראה יחתמו הסכמים ביטחוניים שיכניסו מיליארדים לכלכלה הישראלית.
אבל למערכת המשפטית בישראל פשוט לא אכפת. מה זה מלחמה צפויה רב זירתית? מה זה כבר ביקור חשוב של ראש מעצמה? כאילו אין מתיחות אזורית. כאילו אין איום אסטרטגי. כאילו אין צורך בהסתכלות רחבה.
3+בואו תראו במה עסקו היום בבית המשפט בזמן שברקע נשמעים תופי המלחמה: ראש הממשלה נתניהו נשאל על חקירות שנעשו בבלפור וביקש לקבל את אומדן הזמן שמתייחס לשאלה.
נתניהו: "האם החקירה הזו הגיע לפני או אחרי שעשו מעשי אינוס?"
התובעת יהודית תירוש: "האם גם אותך אנסו? מי שמביא את העניינים הרקטליים זה הוא (ראש הממשלה). לא התכוונו לחזור לזה אבל מי שבוחר לחזור לשם זה הנאשם".
3+אתם מבינים את רמת השיח? את הרדידות? את הבוטות? איזה עניין משפטי יש בשאלה המופקרת, הבזויה של תירוש לראש ממשלה – האם גם אותך אנסו? זו הרמה שאיתה צריך נתניהו להתמודד כשמסביב הכל בוער.
בית המשפט והפרקליטות מתעלמים מההקשר ההיסטורי. ממשיכים כרגיל ברגעים רגישים כל כך. הציבור רואה, ההיסטוריה רושמת, וזה יירשם ככתם שחור, עוד אחד, על מערכת המשפט הישראלית.
