"אתה לא מבין מה קרה לי?!" פתח את דבריו קצין המשטרה הבכיר שנפגש איתי. "אחד מראשי החמולות מקרב הבדואים, עבריין מוכר, קנה בית הנמצא ממש ממול הבית שלי ומאז החיים שלנו בשכונה התהפכו. הוא מכניס לרחוב משאיות רבות, ומחנה אותם בכל פינה, מפעיל מוזיקה רועשת ומדליק מנגל בשבת. ופשוט ממרר את חיי ואת חיי השכנים האחרים. הוא יודע שאני קצין במשטרה, רואה אותי יוצא לבוש מדים מהבית ועושה הכל כדי להתיש אותי".
8+הסיפור הזה הוא לא סיפור של אדם בודד אלא תיאור אחד מיני רבים של אזרחים ישראלים רבים בנגב ובגליל ולאחרונה אף במרכז מדינת ישראל, שחייהם מושפעים באופן יומיומי ממלחמת ההתשה השקטה-רועשת שערבי ישראל מנהלים כנגד מדינת ישראל.
אף על שמדובר באירועים החולשים על פני יותר מ 4 עשורים, רק בשנים האחרונות החלה להתחדד ההבנה בקרב אזרחי ישראל כי ארגוני הפשיעה בישראל אינם עוד רק בעיה פלילית “קלאסית”, אלא סכנה בעל מאפיינים ביטחוניים מובהקים שעלולים להתפרץ בעוצמה אדירה בכל רגע.
8+מי שחשב עד כה כי מדובר בבעיה החונה רק לפתחה של משטרת ישראל מצא את עצמו עמוק בקונספציית איומי הפנים כי כשארגוני פשיעה ערבים מחזיקים בכמויות נשק קל השווה בכמותו לכמות הנשק הקל המוחזק בידי צה"ל, מפעילים מערכי מודיעין, מנהלים מערכות כלכליות מתוחכמות ומטילים אימה על אוכלוסיות שלמות אין זו בעיה פלילית מטרידה אלא איום ממשי ומיידי על הריבונות, על המשילות ועל ביטחון הפנים של מדינת ישראל.
דווקא עתה בתחילת הרמדאן, תקופה המנוצלת על ידי גורמים רדיקלים להסתה כנגד ישראל, הנקודה המרכזית והחשובה ביותר בהבנת גודל האיום טמונה בעובדה שאוכלוסייה זו רואה בישראל מדינת אויב, ומכאן השוני המרכזי והעיקרי בין ארגוני פשיעה במדינות אחרות בעולם שפועלות מתוך מניעים פליליים בלבד, לעומת ארגוני הפשיעה הערביים שרואים במדינת ישראל ואזרחיה אויב שיש להשמידו ושיש לפעול נגדו מטעמים לאומניים.
8+עובדה זו הינה נקודה ארכימדית בהבנת האיום, מכיוון שהיא הופכת את הנשק המוחזק בידי אותם גורמים פליליים לכזה שמטרתו לא רק להגדיל את הנכסים הכלכליים של ארגוני הטרור אלא גם, ובהינתן האפשרות, גם להקטין את נוכחות אזרחי ישראל.
בחודשים האחרונים יצא השר לבט"פ למבצע ראשון יזום כנגד הארגונים העבריינים מקרב הפזורה הבדואית. הייתה זו נקודת אור עבור תושבי הנגב, אולם נקודת אור אחת היא בטלה אל מול האפלה אותה מטילים הבדואים בפזורה בעשורים האחרונים, והמבצע שהחל בקול רעש גדול הסתיים לאחר זמן קצר כשהבעיה נותרה על כנה.
8+צריך לומר ביושר כי עם כל כוונותיו הטובות של השר בן גביר, המשטרה לבדה לא יכולה להתמודד עם הבעיה שהפכה להיות גדולה ומורכבת בעשרות מונים במהלך העשור האחרון בזמן שממשלות ישראל לדורותיהן עצמו עיניים ביודעין אל מול הבעיה המתמשכת ופשוט גלגלו אותה הלאה בין המשרדים ובין הממשלות תוך התעלמות
המרכיבים העיקריים של הבעיה
הראשונה, היקף האמל"ח ובעת האחרונה אף איכות האמל"ח המצויים בידי ארגוני הפשיעה חורגים מאקדחים וסכינים. הגבולות הפרוצים הנמצאים באחריות צה"ל אפשרו החדרת רובים אוטומטיים, מטעני חבלה, טילי נ"ט. אמצעים אלה הם שוברי שיוויון כאשר מדובר בהתנגשות מול כוחות משטרתיים. מצב כאוטי שמפגיש רצון עם יכולת.
תופעת הירי והפיצוצים בלב ערים הפכה שכיחה, והרציחות בקרב המגזר הערבי הולכות וגדלות באופן שפוגע יותר ויותר באזרחים חפים מפשע, מייצרת מציאות שבה אזורים שלמים בישראל נמצאים באובדן שליטה.
8+כאשר ארגון פשיעה מסוגל להפעיל אלימות בעוצמה גבוהה וללא מורא, הוא למעשה מאתגר את המונופול של המדינה על השימוש בכוח ומכתיב מציאות בה אזורים שלמים במדינה דה פקטו אינם תחת משילות ישראלית.
אולם הסיכון הגדול יותר נמצא במקום בו ציר הטרור ירכב על הציר הפלילי כפי שקרה עם המנהרות. מנהרות החמאס לא החלו כמנהרות טרור אלא כסטארט אפ פלילי בשנות ה־80 להברחות ממצרים לישראל. האפקטיביות הגבוהה של המנהרות עודדה את החמאס להפוך את המנהרות לאמל"ח שהוכח כמוצלח לא פחות מאשר בשימוש פלילי.
הסכנה הגדולה ביותר של האמל"ח המציף את הידיים הפליליות אינו רק באובדן המשילות אלא דווקא ביכולת של אותם גורמים להסב אותו לשימוש פח"ע שיביא את ישראל גם לאובדן הריבונות.
8+הבעיה השנייה היא שארגוני הפשיעה פועלים כגופים כלכליים מתוחכמים. הם חודרים למכרזים ציבוריים, מפעילים חברות קש, מלבינים הון דרך שימוש במטבעות קריפטו, ענפי נדל"ן, מסחר ושירותים, ולעיתים יוצרים תלות כלכלית של עסקים קטנים באמצעות גביית דמי חסות.
הם פוגעים בכלכלה הלגיטימית ומייצרים עיוותים בשוק החופשי. הסכנה הגדולה ביותר היא בהשתלטותם על ענפי מסחר החיוניים לתפקוד הרציף של מדינת ישראל בזמן מלחמה. השבתה או שיבוש של ענפים אלה בזמן חירום יכולה להיות בעוכרה של ישראל.
הבעיה השלישית והלא פחות חמורה היא כי בחלק מהמגזרים בישראל, במיוחד באזורים שבהם קיימת חולשה מוסדית או מחסור באכיפה אפקטיבית, ארגוני הפשיעה ממלאים ואקום שלטוני. הם מספקים “שירותי בוררות”, הלוואות בשוק האפור, ולעיתים אף תעסוקה.
8+פעילות זו מייצרת לגיטימציה חברתית מסוימת לפעילותם, והם הופכים לשחקנים משפיעים בקהילה. זהו תהליך מסוכן, שכן הוא מייצר זיקה בין פשיעה מאורגנת לטרור על ידי הברחות נשק חוצי גבולות, קשרים עם גורמים עברייניים ופח"ע במדינות שכנות, באופן המייצר מרחב אפור בו פשיעה וטרור נפגשים.
גם אם אין זיקה ישירה בכל אחד מהאירועים, עצם הפוטנציאל מהווה סיכון אסטרטגי. לנוכח מציאות זו, נדרש שינוי תפיסתי. מדינת ישראל מפנה את רוב משאביה כלפי איום הטילים האיראני המתעצם ומתעלמת מאיום הפנים המכרסם.
"בנגב ייבחן העם בישראל", קבע בן גוריון, אך ספק אם חזה כי האויב הערבי יהיה הבוחן.
8+ההתמודדות עם אובדן המשילות אינה יכולה להסתכם בפעולות משטרתיות נקודתיות. יש צורך באסטרטגיה רב־מערכתית בהובלת משרד ראש הממשלה המחייבת מעורבות מלאה של שירות הביטחון הכללי וצה"ל, הרתמות מערכת המשפט באופן שיאפשר אכיפת חוק, ענישה והרתעה, פעילות כלכלית אגרסיבית נגד הלבנת הון והשתלטות מחודשת של המדינה על אזורים שבהם הפשיעה הפכה למנגנון חברתי חלופי.
מדינת ישראל נמצאת בימים מכריעים והיא בשלב העיצוב המחודש של קוויה האדומים מבית ומחוץ. ארגוני הפשיעה מבית חשו בטוחים לאורך השנים בשל אוזלת היד ובעיקר בשל העדר הרגל המסיימת בכל תהליך בו המדינה ביקשה לפעול כנגדם לאורך השנים. אסור שה-7 באוקטובר יהיה עבור ישראל רק צלצול השכמה כנגד אלו שאיימו עלינו מחוץ, אלא בראש ובראשונה אקורד סיום כלפי אלו שמאיימים עלינו מבית.
