יאיר לפיד שוב מוכיח שכשזה מגיע לפוליטיקה קטנה – אין גבול לנזק שהוא מוכן לגרום. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי מגיע לכנסת. מנהיג של המעצמה הדמוקרטית הגדולה בעולם. שותפה אסטרטגית של ישראל כבר יותר משלושה עשורים.
1+אך לפיד כמו לפיד, יודע לעשות בדיוק מה שלא צריך לעשות והודיע שיחרים את הישיבה המיוחדת אם השופט עמית לא יוזמן. הודו היא אחת הלקוחות הגדולות ביותר של התעשיות הביטחוניות הישראליות. שיתוף פעולה במודיעין. בהגנה אווירית. בטכנולוגיות מתקדמות. חקלאות. מים. סייבר. חדשנות. ציר אסטרטגי מול איראן ורוסיה.
מדובר בציר כלכלי של עשרות מיליארדי דולרים שיכנסו לתעשייה הישראלית. ברית שהעמיקה במיוחד בשנים האחרונות, והפכה לנכס מדיני ראשון במעלה. לפיד עושה זאת בגלל משבר מדיני. לא בגלל אינטרס ביטחוני. אלא בגלל יצחק עמית – האיש שבחר בעצמו להיות נשיא בית המשפט העליון.
1+כלומר, האופוזיציה מוכנה לרוקן את המליאה ולייצר תמונה מביכה מול אחת המעצמות החשובות בעולם שנמצאת איתנו במשא ומתן להסכם סחר חופשי – רק כדי לנהל קרב פוליטי פנימי. זו לא מחאה. זו חוסר אחריות. וזה האיש שמפנטז להיות כאן ראש ממשלה. איך בדיוק הוא יסתכל בעיניים של מודי או של כל מנהיג אחר כשהוא היום מאיים להחרים, אם מחר יבקש מהם שיתוף פעולה ביטחוני? איך יבקש השקעות? איך יבקש גיבוי בזירה הבינלאומית?
כנראה שגם הוא לא באמת מאמין להזיות של עצמו. אחוז החסימה שמרחף מלמטה כנראה מלחיץ. וכהשלחץ הפוליטי גובר – השיקול הלאומי נעלם. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שביקור של ראש ממשלת הודו יהפוך לבן ערובה של אגו פוליטי. מי שמאמין במדינה מעל הכול לא מאיים בחרם דיפלומטי. מי שמאמין רק בעצמו – כן. ובסוף, המחיר לא יהיה של לפיד. המחיר עלול להיות של כולנו. מדינת ישראל ואזרחיה.
