הממסד הביטחוני באיראן החריף בחודשים האחרונים את צעדי הדיכוי נגד קרובי משפחה של מפגינים שנהרגו במהלך מחאות 2022, תוך שהוא מתמקד במניעת כל צורה של התייחדות או הנצחה ציבורית. כוחות הביטחון פועלים באופן שיטתי כדי למנוע ממשפחות לעלות לקברי יקיריהן, כאשר אתרי הקבורה הפכו למוקדי חיכוך אלימים שבהם מוצבים צלפים וכוחות משטרה חמושים, כך פורסם היום (שלישי) בניו יורק טיימס.
4+המשטר רואה בבתי העלמין "פצצות מתקתקות" שעלולות להצית גל הפגנות חדש, ובשל כך הוא נוקט ביד ברזל הכוללת מעצרי מנע של בני משפחה לפני ימי הולדת או ימי זיכרון של ההרוגים.
הדיווח חושף עדויות על כך שבערים רבות ברחבי איראן, ובמיוחד באזורים הכורדיים ובמחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן, בתי העלמין נסגרים בצו מינהלי בימים רגישים.
4+במקרים מסוימים, המשטר הציב מצלמות מעקב משוכללות בתוך בתי הקברות כדי לזהות מי מגיע להניח פרחים או לשאת תפילה. בני משפחה סיפרו כי הופתעו לגלות שקברי יקיריהם הושחתו: צלבי קרס או כתובות נאצה רוססו על המצבות, ובמקרים קיצוניים יותר, המצבות נופצו לחלוטין באישון לילה על ידי כוחות לבושי אזרחי המזוהים עם הבסיג'.
אחת התופעות המטלטלות ביותר בדיכוי הנוכחי היא המעצר של הורים, ובמיוחד אמהות של הרוגים. נשים אלו, שהפכו לסמל של התנגדות שקטה, נלקחות לחקירות שבהן הן נדרשות לחתום על התחייבות שלא לפרסם פוסטים ברשתות החברתיות ושלא להזמין אנשים לטקסי זיכרון.
4+הניו יורק טיימס מצטט ארגוני זכויות אדם המדווחים על עשרות בני משפחה שמרצים כעת עונשי מאסר ממושכים רק בשל רצונם להנציח את ילדיהם. המשטר משתמש באישומים כמו "תעמולה נגד המדינה" ו"פגיעה בביטחון הלאומי" כדי להצדיק את כליאתם.
מעבר לדיכוי הפיזי, מדובר במלחמה על הנרטיב. השלטונות באיראן פועלים להחלפת המצבות המקוריות, שעליהן נכתבו לעיתים שירי התנגדות או צוירו סמלים של חופש, במצבות אחידות וחסרות זהות. במקרים מסוימים, גופות של הרוגים נקברו בחשאי באתרים מרוחקים ללא ידיעת המשפחה, כדי למנוע מהקבר להפוך ל"מוקד עלייה לרגל" עבור צעירים איראנים המחפשים השראה להתנגדות.
4+למרות הדיכוי האגרסיבי, המשפחות מסרבות להשתיק את קולן. הדיווח מדגיש כי הרשתות החברתיות הפכו לשדה הקרב המרכזי, שם סרטונים של אמהות בוכות על קברים מנותצים הופכים לוויראליים ומלבים את הזעם הציבורי. פעילים למען זכויות אדם טוענים כי הניסיון של המשטר "לקבור את האמת" רק מחזק את הנחישות של הציבור האיראני, שרואה בהתעמרות במתים ובשכול הוכחה נוספת לפשיטת הרגל המוסרית של השלטון בטהרן.
הקהילה הבינלאומית, כך נכתב, מתקשה להפעיל לחץ אפקטיבי על איראן בנושא זה, בעוד המדינה ממשיכה לטעון כי מדובר בצעדים ביטחוניים נחוצים לשמירה על הסדר הציבורי. עם זאת, התיעוד המפורט של הניו יורק טיימס מעניק הצצה נדירה לעומק הפחד של המשטר מפני כוחו של הזיכרון הלאומי.
