בסוף השבוע האחרון פורסם שהפרקליטות לא מצליחה לגבש אישום של עבירות ביטחוניות נגד יועצי ראש הממשלה בפרשת קטארפייק. כמה קל, נכון? שוחד, מרמה והפרת אמונים, והם בכלל אינם עובדי מדינה אז איך יאשימו? ברור – לפרקליטות יש כבר קונסטרוקציה.
3+עכשיו נחזור להתחלה: עוד לפני כתב אישום, עוד לפני ראיה אחת, התקשורת כבר חרצה דין וסידרה לזה שם מפוצץ: פרשה ביטחונית חמורה. קטארגייט. כי בלי גייט – זה לא מספיק דרמטי.
מהדורות מיוחדות, כותרות אדומות, וגם, איך לא, שלטי חוצות שנפרסו לעיני כל. סוכנים! מרגלים! בגידה! והפוליטיקאים באופוזיציה כמובן מיהרו להפוך הכול לקמפיין פוליטי, כבר גזרו את הדין, כבר החליטו שמדובר בבגידה.
3+בנט, לפיד, גולן – עוד לפני חקירה מלאה, עוד לפני שכתב האישום הוגש. אנשים נלקחו לפנות בוקר מהבית, שמות נמרחו על מסכים, חיים התהפכו ברגע.
ועכשיו? פתאום אין עניין של עבירה ביטחונית. הטיוטה רק מתגבשת, בונים קונסטרוקציה, ההר הוליד עכבר. ומי ישלם על שפיכת הדם? על המשפחות שעברו ועדיין עוברות גיהינום?
3+כי כשמדביקים תווית של בגידה, הכתם נשאר גם אם התיק מתכווץ. בסוף – לא רק הנחקרים עומדים כאן למבחן, גם מי שמיהר להרשיע. התקשורת,
כרגיל, לא רק דיווחה – היא הובילה, היא ניפחה, היא שימשה שחקן פעיל וחסר מעצורים בקמפיין "רק לא ביבי" וכל מה שקרוב אליו.
כי כשהבחירות מתקרבות, חייבים לייצר סיפור כדי להרים את האופוזיציה מהקרשים. ובזמן שהכותרות רצו קדימה, העובדות נשארו מאחור.
