האירוע המביש בבני ברק, שבו המון מוסת ניסה לבצע לינץ' בשתי חיילות, הפך ניידת ושרף אופנוע משטרתי, הוא רגע שפל של הריבונות הישראלית. אבל השפל האמיתי לא היה האלימות עצמה, אלימות של קיצונים תמיד הייתה קיימת, אלא התגובה הרפה והמדהימה של ניצב חיים סרגרוף, מפקד מחוז תל אביב שאמר: "החיילות לא תיאמו איתנו".
3+במשפט האומלל הזה, ניצב במשטרה הניף דגל לבן. הוא בעצם הצהיר: בני ברק היא לא מדינת ישראל. היא שטח A. כמו שלא נכנסים לג'נין בלי שיירה משוריינת, לא נכנסים לרחוב רבי עקיבא עם מדים. בפעילות הלוביזם שאני מוביל בכנסת מול חברי ועדת הפנים והביטחון, אני מתריע בדיוק מפני התופעה הזו: שוטרים שהפכו לפוליטיקאים במדים, שמעדיפים שקט תעשייתי על פני אכיפת חוק. השר איתמר בן גביר צריך לשאול את עצמו איך תחת המשמרת שלו, מפקד מחוז מרשה לעצמו לוותר על הריבונות בעיר בישראל.
מדינת הכלת השבטים
המחלה הזו לא מתחילה בבני ברק. היא סימפטום לתפיסה מעוותת שפשתה במערכת אכיפת החוק: הכלה מגזרית. בהרצאות שאני מעביר, אני שומע את התסכול מהשטח: זה התחיל כשאפשרו לפורעים בדואים להשתולל בנגב כי זו התרבות שלהם, זה נמשך כשאפשרו לארגוני הנכים ולעדה האתיופית לחסום את המדינה, וזה הגיע לשיא כשהיועמ"שית גלי בהרב-מיארה הכשירה את חסימות הכבישים הפראיות של קפלן בשם זכות המחאה. כשאין דין אחד לכולם, כשמותר לחסום את איילון בשם הדמוקרטיה ומותר לשרוף ניידת בשם התורה, התוצאה היא אנרכיה.
3+חוק הגיוס: המשטרה כקבלן של המשגיח
אבל האלימות בבני ברק היא רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח רוחש הדיון על חוק הגיוס החדש, שמבקש לקבע את גיל הפטור על 26. כמי שמייעץ לגופים אזרחיים בנושאי חקיקה, אני אומר לכם באחריות: החוק הזה הוא הונאה.
למה אריה דרעי ויצחק גולדקנופף מתעקשים על גיל 26? הרי מבחינה כלכלית זה הרסני – זה מונע מצעירים לצאת לעבוד. התשובה היא שהם רוצים להשתמש בצה"ל ובמשטרה ככלי אכיפה פנימי. החרדים יודעים שברגע שגיל הפטור ירד ל-21, הישיבות יתרוקנו ממי שלא באמת לומד. כדי למנוע את זה, הם צריכים את האיום הפלילי. כשהחוק קובע שמי שלא בישיבה חייב להתגייס עד גיל 26, המשטרה הצבאית הופכת לשוטר של המשגיח הרוחני. הבחור החרדי נשאר בישיבה לא כי הוא רוצה ללמוד, אלא כי הוא מפחד מהכלא הצבאי. החוק שמקדמת הממשלה הופך את הגטו החרדי לבית כלא, ואת המדינה לסוהר.
3+הבלוף הפוליטי של החרדים
ומה לגבי האיומים הפוליטיים? שמענו במשך חודשים שאם לא יעבור חוק גיוס, הממשלה תיפול. והנה, מתברר שהכל היה סתם. איומי סרק. בניתוחים שעולים בפאנלים שאני מנחה, עולה שוב ושוב הנקודה: החרדים הם שחקנים רציונליים. משה גפני מביט לתהום של בחירות ורואה שם את יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. הם מבינים שגם אם ממשלת נתניהו מאכזבת אותם, האלטרנטיבה היא גיהינום פוליטי. הבעיה שלהם היא בג"ץ, לא הקואליציה. כל רעשי הרקע והאולטימטומים הם הצגה שנועדה לתחזק את הבייס. הם נשארים, כי אין להם לאן ללכת.
המסקנה: לפרק את החומות
התשובה לאנרכיה בבני ברק ולחוק הגיוס היא אחת: פירוק הגטאות. מצד אחד, יד ברזל משטרתית. שוטר צריך להרגיש בטוח בבני ברק כמו שהוא מרגיש בטוח ברעננה. השר בן גביר והמפכ"ל חייבים להבהיר לניצב סרגרוף: אין תיאומים ואין הבנות. מצד שני, שחרור כלכלי. להוריד את גיל הפטור ל-21, לקחת מהעסקנים החרדים את השוט של הגיוס, ולתת לצעירים החרדים לצאת לחופשי. כשהחומות ייפלו, גם השנאה תפחת, והניידות יפסיקו להישרף.
