החלטת בג"ץ אשר מרוקנת מתוכן את תפקידה של הוועדה לבדיקת האזנות הסתר הלא חוקיות, הידועה גם בשם "וועדת הרוגלות", הביאה בשבוע שעבר להתפטרותם של חברי הוועדה כולם. לאחר החלטתם, קיימנו ריאיון בלעדי עם השופט בדימוס משה דרורי, יו"ר הוועדה.

מה תחושתך היום, אחרי שהתפטרתם מחברות בוועדת הבדיקה לרוגלות שאתה יושב הראש שלה?
במשך שנתיים וחצי, גורמי אכיפת החוק שהם: המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, סיכלו את רצוננו לחקור.
למה לדעתך הופעלו כל הכוחות הללו כדי לסכל את עבודת הבדיקה של הוועדה?
הם נתלו במילה בשם "תיקים תלויים ועומדים". לדבר הזה לא היה בסיס בכלל. אנחנו יכולים להימנע מלחקור או לא להימנע מלחקור. אני הייתי סגן נשיא בית משפט מחוזי, ישבתי בתיקי האזנות סתר, במעצרים מנהליים, במניעת מפגש.

היו איתנו גם הסניגורית הציבורית הראשית (עו"ד ענבל רובנשטיין), שמטפלת בכל התיקים החסויים, שהיו עליה תיקים, וראש אגף בשב"כ (שלום בן חנן) שראה תיקים חסויים פי אלף ממה שאנחנו יודעים. אז את כל אלה לנו לא נותנים? איזה מן הצדקה יש לזה
אז איך אתה מסביר את זה? אני חוזר לזה שוב, זה מטלטל, מה שאתה אומר כאן.
זה עובדה שהפתרון היחיד שאני מכיר במדינה דמוקרטית, במקום ללכת לפרוץ את הדלת שלהם ו"בואו תיתנו לי את המסמכים שלא נתתם לי" – זה להתפטר. בהצעה שלהם לפשרה, הם כותבים: "אתם לא תדונו במה שכתוב בטור א' ובטור ב'", כשאנחנו לא יודעים מה כתוב בטור א' ובטור ב'.

ואיך בית המשפט מאפשר כזה דבר?
זה באמת קצת מוגזם, אבל אני עדיין אומר את זה, שאם בית המשפט היה קורא את ההצעה שלו, ושלושת השופטים האלה, היו ממנים אותם לוועדת חקירה וועדת בדיקה, שאלה תנאי עבודתם, הם לא היו מוכנים לכהן בוועדת בדיקה כזאת.
זה התחיל בזה שדוח מררי אמרו שיש ארבעה מקרים, בדוח מבקר המדינה מדובר על אלפי מקרים, וכנראה היו עוד אלפי מקרים שאנחנו כנראה (יודעים) מהשוטרים שטיפלו בהם.

אתה חרד היום לפרטיות של אזרחי מדינת ישראל?
אני לא רק חרד, אני חרד מאוד לפרטיות של מדינת ישראל. ואני אומר, אני נשלחתי למשימה לפני שנתיים וחצי להגן על הפרטיות של 10 מיליון איש, ואני מסתכל עליהם בבושת פנים ואני אומר, נאלץ להרים ידיים. אני נכנע מול גורמי אכיפת החוק, פלוס בית המשפט העליון, שלא מאפשרים לי לחקור.
דעו לכם, 10 מיליון תושבי המדינה, הפרטיות שלכם נפגעת, עלולה להיפגע ותמשיך להיפגע, בגלל המידע שיש בידי המשטרה, ואנחנו נמצאים במדינה מדורדרת בנקודה הזאת. אנחנו לא הצלחנו להגן עליכם, על תושבי מדינת ישראל. מנעו מאיתנו, סגרו לנו את הפה, מנעו משוטרים להעיד בפנינו, מנעו מניירות להגיע אלינו, מנעו מהיועצת המשפטית להעיד בפנינו.

אתה אומר דברים קשים. כשאתה מרים ידיים, בעצם אתה מעניק את הניצחון. יש שיקראו לזה ל"דיפסטייט". אתה נותן להם על מגש של כסף: "אוקיי, הכנעתם אותי. הצלחתם במשימת הסיכול, הצלחתם".
היה לנו ויכוח גדול בוועדה, ואני אמרתי: זה תיק רגיל שאני מופיע בבית משפט, אני הייתי 30 שנה עורך דין. אז או שאדם זוכה או שאדם מפסיד. בתיק הזה יש רק גורם אחד שהפסיד, 10 מיליון התושבים של מדינת ישראל הפסידו את ההגנה והשמירה על הפרטיות שלהם.
מי זכה ומי לא זכה? מי שם רגל יותר טוב? מי שם רגל יותר חזק? מי השתמש בטריק א' ובטריק ב'? זה לא מעניין את 10 מיליון תושבי המדינה, ולכן זה לא עניין אישי שלי, משה דרורי.

האם אתה יוצא מנקודת הנחה שברגע שאתה הרמת ידיים, סיכוי סביר שלא יהיה צדק לאזרחי מדינת ישראל ושלהם היו מאוזנים לכאורה עוד הרבה שנים, כי אף אחד… הייתה פה פרשת טיוח לכאורה.
בוא ניקח מקרה שלא הייתי מרים ידיים. הייתי נשאר לשבת במקומי ולא הייתי בכלל מקבל. האם אני הייתי יכול לעשות שקר בנפשי ולכתוב דו"ח על הצגה של 10% מהחומר שיש בפניי, כאשר כל החומר מוסתר, שאני יכול לשמוע רק 10% מהעדים?
הרי בפעם הבאה שאני אזמין את המפכ"ל, מר אלשיך, שהוא אמר, שלא היו רוגלות מעולם, ואנחנו יודעים שהיו רוגלות, אז לא מרשים לחקור אותו. האם אני יכול להזמין את מר מנדלבליט, הרי הזמנתי את היועצת המשפטית, שזה לא היה בתקופתה, שתעזור לנו, היא לא רוצה להעיד. אז אני אזמין את מר מנדלבליט, היא גם תגיד שאסור לנו לחקור את גורמי אכיפת החוק. אז מה אתה מצפה שנעשה, שנעצום את העיניים ונגיש דוח בעיניים עצומות?

משפט שלך לאזרחי מדינת ישראל היום?
לא יפה, אבל אני אגיד את זה בצורה ברורה. אתם צריכים להיות תמיד בתחושה שיש מאחוריכם "האח הגדול" שעשה עליכם רוגלות, או שיעשה עליכם רוגלות, וביום פקודה, אדם לא מוסמך או לא סביר, ישלוף את זה נגדכם, ואתם רק תצטרכו להרים ידיים.
זה נורא.
נכון, זה מאוד. אבל אני מפחד שגם עליי יעשו את זה, מה אני יכול לעשות? לפרוץ את הכלים? אלה כלים שמדינת ישראל הדמוקרטית קבעה שאלה המשטרה שלה, זה הפרקליטות שלה, זה היועצת המשפטית שלה, זה בתי המשפט שלה, זה מה שהם החליטו.
יש לדעתך עוד מה לעשות?
כל עוד לא יהיה שינוי, או מוסדי או פרסונלי, אצל בית המשפט, אצל היועצת המשפטית, אצל פרקליט המדינה, אצל המפכ"ל, שמטפלים בכל הדברים האלה, והם ייתנו לנו לחקור. אין טעם להקים ועדת חקירה חדשה. אם כולם יתעשתו, ויגידו טוב, אנחנו מוכנים להקים ועדת חקירה חדשה, וניתן לכם את כל האינפורמציה והכל יהיה בסדר, אז יש סיכוי שזה יצליח.
