accessibility-icon
share-icon
מתוך שידורי ערוץ 14

ריאיון מיוחד עם הבלוגר התימני ששרד את הכלא החות'י

אחיקם הימלפרב

אחיקם הימלפרב

כט שבט ה'תשפו (16.02.26)

1

31

like

1

dislike

ריאיון מיוחד עם הבלוגר התימני עסאם אל-אנסי, שישב שלוש שנים בכלא החות'י לאחר שביקר את השלטון • בשיחה מריאד הוא מבהיר: "בבתי הכלא אין פושעים - רק משכילים" • אל אנסי: "המשאלה הכי גדולה שהייתה לנו בכלא - היא למות"


הזירה התימנית הטורדנית, שקטה מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש בין ישראל לחמאס בחודש דצמבר האחרון. אך זה אינו סוף פסוק. תרחישים שונים, כמו חזרה למלחמה בעזה או תקיפה באיראן, עלולים לעורר מחדש את החות'ים.

maximize-image
images-count1+
מתוך חשבון הטיקטוק של הבלוגר התימני עסאם אל-אנסי | צילום: רשתות ערביות

כדי להבין מה קורה בתימן בימים אלה השקטים יחסית, ישבנו לשיחה עם עסאם אל-אנסי, בלוגר וקומיקאי תימני המתנגד לשלטון החות'ים. בפתח השיחה הוא מספר: "החיים בצנעא הם כמו (כלא) גואנטנמו, אלה לא חיים. אין משכורות, אין זכויות. יש רק דיכוי, עושק והפצת אמירות מכוערות במסגדים".

בשנים האחרונות הספיק עסאם להיעצר, להיות אסיר בכלא החות'י, לנדוד בין מדינות, ועל הדרך גם להפוך לכוכב רשת בעולם הערבי עם מאות מיליוני צפיות.
אלא שלצד הצד הקומי הבולט, עסאם מחזיק גם הרבה כאב וזוכר היטב את הצלקות שהותיר בו הכלא של החות'ים, בו ישב שלוש שנים, לאחר שהגזים עם הביקורת שלו עליהם: "המשאלה הכי גדולה שהייתה לנו בכלא – שתמיד התפללנו עליה לאללה – היא למות".

maximize-image
images-count1+
ארגון הטרור החות'י, ארכיון | צילום: שאטרסטוק

החות'ים , מספר עסאם, אינם סלחניים כלפי כל מי שמעז למתוח עליהם ביקורת: "בבתי הכלא של החות'ים אין גנבים, אין רמאים ואין אנשים שביצעו פשעים. הכלא מלא במשכילים, באינטלקטואלים ובמורים".

אחרי שהשתחרר מהכלא, לא היה עסאם יכול להישאר בתימן, החיים שם הפכו מסוכנים מדי עבורו. הוא נמלט לריאד בירת סעודיה ומשם הוא מדבר איתי. ברשת, עסאם מרבה למתוח ביקורת על הכוחות הקיצוניים במזרח התיכון. חיזבאללה, איראן והחות'ים שאיתם יש לו חשבון אישי.

הייתי חייב לברר איתו את הכינוי שהדביקו שונאי חיזבאללה במזרח התיכון לנסראללה "חסן צפצפה", ואת ריבוי הסרטונים של חגיגות עם צפצפות לאחר שחוסל. כך, לפי עסאם: " זה כי הוא כמו צפצפה. רק מדבר ולא עושה כלום. הוא איים ואיים, ותוך חצי שעה, מתו חסן צפצפה, פואד שוכר והאשם ספי א-דין".

בסוף, בין סרטוני טיקטוק לזיכרונות מהכלא, עסאם מזכיר עד כמה במזרח התיכון גם צחוק הוא לפעמים אקט של התנגדות, וכמה יקר יכול להיות המחיר של מילה אחת חופשית.

עקבו אחרינו גם ב-Google News