כאשר נשיא ארצות הברית אומר בפומבי כי נשיא מדינת ישראל צריך להתבייש שלא חנן את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אין כאן רמיזה ואין כאן פרשנות. זו אמירה מפורשת. המסר פשוט וישיר. היית צריך לשמוע בקולי. היית צריך לנהוג אחרת. זו איננה הערה אגב בשולי אירוע דיפלומטי. זו התערבות ישירה ומסוכנת בסמכות חוקתית פנימית של מדינת ישראל.
3+יש להבחין היטב בין לחץ מדיני קלאסי לבין חדירה למרחב המשפטי. לאורך עשרות שנים הפעילה ארצות הברית לחצים על ישראל בנושאי חוץ וביטחון. סביב מלחמת סיני הופעל לחץ אמריקאי לנסיגה. בשנות השבעים הודיע ממשל פורד על בחינה מחדש של היחסים כדי לאותת על אי שביעות רצון מדינית. בראשית שנות התשעים נקשרו ערבויות הלוואה לשאלות מדיניות. כל אלה היו עימותים קשים, אך הם התרחשו בזירת האינטרסים הבינלאומיים. זה טבעו של יחס בין מעצמה למדינה קטנה. אינטרסים נפגשים, אינטרסים מתנגשים, ומופעלים מנופי לחץ.
אבל משפט פלילי איננו סוגיה מדינית. חנינה נשיאותית איננה סעיף בהסכם אסטרטגי. היא חלק ממבנה ריבוני פנימי. כאשר נשיא זר מתערב בהפעלת סמכות זו, הוא איננו מבקר מדיניות אלא נוגע בלב העצמאות החוקתית של המדינה.
דווקא משום שרבים בישראל סבורים כי המשפט נגד נתניהו "אינו מחזיק מים" וכי חלק מן האישומים התכווצו ואיבדו מעוצמתם, ההתערבות הזו היא "שירות דוב" מובהק.
3+אם ההליך חלש, הוא ייחלש מכוח חולשותיו. אם הוא מקרטע, הדבר יתברר בבית המשפט הישראלי על פי הדין הישראלי. הכנסת גורם זר לתוך הזירה אינה מחזקת את הטענה בדבר עיוות משפטי. היא מחלישה אותה. במקום לעסוק בשאלת הראיות ובאופן ניהול התיק, עובר הדיון לשאלה אחרת לגמרי. האם ראש ממשלה בישראל זקוק לגיבוי נשיאותי אמריקאי כדי להיחלץ מהליך פלילי. האם הכרעה שיפוטית בישראל עומדת בצל לחץ חיצוני.
האמירה כי נשיא המדינה צריך להתבייש משדרת היררכיה פסולה. כאילו סמכותו החוקתית של הנשיא הישראלי כפופה לציפייה של מנהיג זר. גם אם הדברים נאמרים מתוך אהדה פוליטית, גם אם הם תואמים תפיסת עולם טראמפיסטית מובהקת, הם חוצים קו ברור. מדינה ריבונית איננה אמורה לקבל נזיפות על אופן הפעלת סמכויותיה הפנימיות.
3+הגנה על עצמאות ישראל מחייבת דחייה עקרונית של התערבויות אישיות כאלה. לא משום שמדובר בטראמפ ולא מפני שמדובר בנתניהו, אלא מכיוון שמדובר בעקרון יסוד. מערכת המשפט הישראלית, על כלל חסרונותיה ועל כל הביקורת המוטחת בה, היא מערכת פנימית. תיק פלילי נגד אזרח ישראלי, יהא מעמדו אשר יהא, איננו עניינו של נשיא זר.
מי שמאמין כי המשפט מיותר או מופרך צריך להיאבק על כך בזירה הציבורית והמשפטית בישראל. מי שסבור כי נתניהו זכאי צריך לשכנע את הציבור ואת הערכאות. הכרעה שתיתפס כתולדה של לחץ חיצוני תישאר מוכתמת ותספק ליריבים את הטיעון הקל ביותר.
הברית עם ארצות הברית חיונית. איש איננו מבקש לפרום אותה. אך ברית איננה כפיפות, וידידות איננה זכות להתערב בסמכויות חוקתיות פנימיות. מי שמבקש לכבד את ישראל חייב לכבד גם את מוסדותיה.
כאשר נשיא אמריקאי אומר לנשיא מדינת ישראל כי עליו להתבייש שלא חנן ראש ממשלה מכהן, אין זו אמירה חברית אלא חציית גבול. אין זו הבעת דעה אלא ניסיון להכתיב. וגם אם הדברים נאמרים מתוך אהדה לנתניהו, הם פוגעים בו. במקום לחזק את טענת העיוות במשפט, הם יוצרים רושם של תלות. במקום להעצים את המאבק הציבורי, הם מסיטים אותו לשאלת הריבונות הישראלית ועצמאותה.
הגנה על עצמאות ישראל מחייבת לומר בקול ברור כי סוגיות משפטיות פנימיות אינן נתונות להשפעה חיצונית. לא מתוך עוינות לאמריקה, אלא מתוך כבוד לעצמנו. היום זו נזיפה פומבית בנשיא המדינה על שלא ציית להוראותיו של טראמפ. מחר זו כבר תהיה דרישה לגבי מינוי כזה או אחר. ואם לא נציב גבול, גם אמירה על תוצאות הבחירות תוכל להיתפס כלגיטימית. ידידנו הנשיא טראמפ. עד כאן.
