במשך שנים ארוכות נראה היה שהחזרה לחומש היא בגדר חלום רחוק, כמעט בלתי אפשרי. הסרט התיעודי "תוכנית חומש", שמשודר בערוץ 14, מביא למסך את סיפורם של האנשים שלא ויתרו. בריאיון לטל מאיר בתוכנית "ישראל הבוקר", סיפרו היום (רביעי) שמואל וונדי, מנכ"ל ישיבת חומש ואיחוד החוות, ואסתר אלוש, מנכ"לית קרן קולנוע שומרון, על המאבק הכפול: בשטח – ובעולם התרבות.
4+"כמעט חסר סיכוי"
שמואל וונדי, שחי בחומש במשך 13 שנה, תיאר את התנאים הקשים בתחילת הדרך ואת הספקות שליוו את המאבק. "גרנו במערות, באוהלים", שחזר וונדי. "שאלתי את הרב אלישמע הכהן במשך שנים אם באמת יש סיכוי. זה היה נראה כמעט חסר סיכוי".
מגירוש לניצחון: סיפור הגבורה של ישיבת חומש. צפו בחלק הראשון
נקודת המפנה הטרגית, לדבריו, הייתה הרצח של חברו יהודה דימנטמן הי"ד. "אין ספק שזה שינה את הסיפור בחומש", אמר וונדי, ותיאר את רגעי האימה בהם קיבל את הדיווח על הפיגוע ומיהר למקום, אך הגיע מאוחר מדי. לדבריו, השילוב של "דפיקת הראש בקיר" של אנשי חומש יחד עם תמיכה ציבורית ופוליטית רחבה, הוביל לשינוי המציאות.
4+"בסוף זה קרה, וקרה בגדול", סיפר וונדי בסיפוק. "כשהגעתי לישיבה הייתי תלמיד מספר 13, בקושי היה מניין. לאט לאט הגענו ל-40-50 תלמידים. היום כבר יש 15 משפחות שגרות בחומש, יש חשמל, יש אינטרנט".
במהלך הריאיון הוקרן קטע מתוך הסרט, המתעד הצתות חוזרות ונשנות של ההר על ידי מחבלים, ואת אנשי חומש נאלצים לרוץ עם ספרי תורה כדי להצילם מהאש. וונדי תיאר מקרה בו אוהל הישיבה הוצת ביום שישי בצהריים, רגע לפני כניסת שבת, אירוע שחידד את ההבנה כי לא ניתן להשאיר את המקום ללא נוכחות יהודית רציפה של 24/7.
4+"אנחנו נעדרים מהתרבות"
מאחורי הפקת הסרט עומדת קרן קולנוע שומרון. אסתר אלוש, מנכ"לית הקרן ומי שיזמה את הקמתה בעידודו של ראש מועצת שומרון יוסי דגן, הסבירה כי המניע שלה היה אישי עמוק. אלוש, שגורשה מביתה בגדיד שבגוש קטיף שנה בלבד לאחר חתונתה, תיארה תחושה קשה של השתקה.
"הרגשתי אז שלא שמעו את הקול שלנו, זו הייתה זעקה שלא נשמעה", אמרה אלוש. "אחרי שנים הבנתי שאנחנו פשוט נעדרים מהתרבות. אין עלינו לא שיר, לא סיפור, לא סדרה ולא סרט. איך אפשר להבין אותנו?". לדבריה, הסרט על חומש הוא "סגירת מעגל" ואחד הפרויקטים החשובים שהקרן תמכה בהם מתוך למעלה מ-180 סרטים.
4+אלוש חשפה בריאיון את הקשיים בהם נתקל הסרט בתוך תעשיית הקולנוע הישראלית. הסרט לא התקבל לפסטיבלים וקרנות אחרות סירבו לתמוך בו. "כשביקשתי ממישהו בתעשייה שיעזור לי לקדם את הסרט, הוא אמר לי: 'אני לא בעד חומש, הם פורעי חוק, אני לא יכול לעזור לך בזה'", סיפרה.
לטענתה, הסירוב אינו נובע מסיבות אמנותיות אלא פוליטיות, שכן מדובר בסרט ברמה "הוליוודית" המספר סיפור אנושי ודרמטי. "זה סיפור קלאסי של דון קישוט, של אנשים שב-10 אצבעות ניסו לשנות את המציאות ולהחזיר את הזמן אחורה", אמרה אלוש. "היוצרים יואב אליצור ואלי זינגר ליוו את המקום במשך 6-7 שנים, והם לא ידעו שיהיה 'סוף טוב'. זה לא עניין מספיק קרנות אחרות, ואנחנו נאלצנו לתמוך בו כמעט באופן מלא".
4+לסיום, הדגישה אלוש כי מטרת הסרט אינה רק "שינוי נרטיב" אלא היכרות בסיסית: "רק תראו את הסרט. רק תכירו את האנשים שהחלטתם לשנוא בלי להכיר בכלל. אפשר להיות גיבורי התרבות של עצמנו".
