חשוב לומר כבר בפתח הדברים: אין לי כל טענה אישית כלפי אף קצין או קצינה במשטרת ישראל, ובוודאי לא כלפי מי שקידומם האישי מונח על כף המאזניים. הוויכוח איננו אישי, הוא עקרוני, עמוק ונוגע ליסודות שיטת הממשל בישראל.
1+בית המשפט לא מפקד המשטרה והוא גם איננו השר לביטחון לאומי. ברגע בו הוא מורה בפועל על מתן דרגה, הוא חוצה קו אדום ברור. זוהי אינה ביקורת שיפוטית, אלא נטילת סמכות ביצועית. בכך מרוקן בית המשפט מתוכן את אחריותו של השר ואת אחריותה של הרשות המבצעת כולה. אם השר ייכנע להנחיה כזו, המשמעות חמורה בהרבה מקידום כזה או אחר; המשמעות היא שהרשות המבצעת חדלה למשול. לא כך בנויה הפרדת רשויות, ולא כך אמורה להתנהל מדינה דמוקרטית.
ושוב, לא הקצינה היא העניין. השאלה האמיתית היא מי מנהל את המדינה – הממשלה הנבחרת או בית המשפט? בית המשפט היה צריך להחזיר את ההחלטה לשר לביטחון לאומי ולמפכ"ל, ולהורות להם לשבת, לדון ולהגיע להחלטה עניינית, כן קידום או לא קידום. זו סמכותם, וזו אחריותם.
מעבר לכך, ההחלטה לאפשר לקצינה להיות מיוצגת על ידי עמותה פוליטית וללא עלות, היא שערורייה בפני עצמה. תת-ניצב כהנא, שאישר זאת, שגה שגיאה חמורה, כזו שמצדיקה ואף מחייבת את הדחתו מהמשטרה. מתן היתר כזה מציב את משטרת ישראל כמי שנוקטת צד בוויכוח הציבורי-פוליטי, ופוגע פגיעה ישירה וקשה באמון הציבור במשטרה, אמון שהוא תנאי בסיסי לקיומה ולתפקודה.
1+זהו מדרון חלקלק ומסוכן. מחר יבואו קצינים נוספים שיטענו לאי-קידום, יעתרו נגד המשטרה ונגד השר וידרשו גם הם ייצוג חינמי על ידי התנועה לאיכות השלטון. זו תשמח לייצגם, לא מתוך דאגה למשטרה, אלא כדי לנגח את הדרג המדיני ואת המשרד לביטחון לאומי.
וכאן צריך לעצור ולשאול בכנות: לאן אנחנו הולכים? אם כל מחלוקת ניהולית במשטרה תהפוך לזירה משפטית ופוליטית, ואם בית המשפט יחליף את הדרג הנבחר בקבלת החלטות ביצועיות, לא רק שהמשטרה תיפגע, אלא יסודות הממשל הדמוקרטי כולו יתערערו. זו לא שאלה של דרגה, זו שאלה של ריבונות, אחריות ומשילות.
לסיכום, הסיפור איננו קצינה ולא דרגה, אלא גבולות הסמכות. בית המשפט חצה קו אדום כשהתערב בהחלטת קידום במשטרה, תחום שהוא באחריות השר והמפקדים בלבד. ברגע שבית המשפט מורה בפועל על מתן דרגה, הוא מחליף את הרשות המבצעת ומרוקן את תפקיד השר מתוכן. אם השר ייכנע, המשילות נגמרת.
התרת ייצוג פוליטי חינמי לקצינה היא שגיאה חמורה שפוגעת אנושות באמון הציבור במשטרה ומסמנת אותה כצד בוויכוח פוליטי. זהו מדרון חלקלק שיזמין גל עתירות, יערער את סמכות הפיקוד ויהפוך את המשטרה לזירת התגוששות משפטית-פוליטית.
השאלה האמיתית פשוטה וכואבת: מי מנהל את המדינה – הממשלה הנבחרת או בית המשפט? ברגע שהתשובה מתבלבלת, הדמוקרטיה כולה משלמת את המחיר.
