העונה המופלאה של בית"ר: עידן טל עוד זוכר את הרעש. את השאגה של טדי מלא, את החגיגות בכיכר ספרא ואת התחושה שבית"ר ירושלים היא מרכז הכובד של הכדורגל הישראלי. זה היה בעונת 2007/08, עונת הדאבל ההיסטורי. מאז? עברו 18 שנים של רכבת הרים רגשית, של החלפות בעלים, של רגעי שפל ושל ציפייה אינסופית.
העונה, פתאום, זה שוב נראה אפשרי. עם 14 ניצחונות ורק שני הפסדים ב-21 מחזורים, בית"ר ירושלים היא לא רק "מרעננת", היא מועמדת לכתר. אבל בבית וגן, בניגוד לתחזיות ולרעש מהיציעים, שומרים על שתיקה רועמת.
5+מאחורי הקלעים של ההצלחה עומד הצמד ברק יצחקי ואלמוג כהן. יצחקי, מי שהיה שחקן מפתח באותן שנים יפות, מוביל קו של צניעות קיצונית. "אם נסתכל רחוק מדי – נתרסק", הוא אומר לשחקניו שוב ושוב.
"בית"ר נבנתה השנה לעשות קפיצת מדרגה", מסביר אושרי דודאי, דובר המועדון לשעבר. "המטרה הייתה מקום שלישי או לגרד את השני. התקציב של בית"ר הוא אפילו לא החמישי בליגה, וההחלטה לא להצהיר מורידה לחץ. ראינו 'סחרחורת גבהים' קלה במשחקים האחרונים, וההנמכת ציפיות הזו קריטית".
5+גם יצחק שום, המאמן שהביא את אותו דאבל היסטורי, מגבה את הגישה: "הצהרה בפה היא שטויות. כשאתה במקום הראשון או השני, מה יש להצהיר? שאתה רוצה מקום שלישי? אתה מוכיח את זה כל שבת על המגרש. אליפות לא מצהירים, אליפות עושים".
כשמשווים בין הקבוצה הגלקטית של ארקדי גאידמק לקבוצה הלוחמת של ברק אברמוב, מגלים הבדלים תהומיים בתקציב, אבל דמיון מפתיע ברוח. עידן טל, מכוכבי הדאבל, רואה את החיבור: "בבית"ר של השנה יש שחקנים צעירים שצברו ניסיון ומבוגרים שלוקחים אחריות. זה תהליך שמתבשל טוב, יחד עם קהל עוצמתי שאין לו אח ורע".
5+דני נוימן, סמל בית"רי, מוסיף: "ב-2007 היו זרים איכותיים בהרבה, אבל היום יש חדר הלבשה בריא מאוד. יש כוכבים שמוצאים את עצמם על הספסל ואין הדלפות או תלונות. כולם מבינים מי עושה את העבודה השחורה".
המחסום המנטלי: המנחוס של טרנר
למרות העונה החלומית, השבוע האחרון הציף זיכרונות פחות נעימים. ההדחה מהגביע מול בני יהודה הייתה תזכורת כואבת לכך שבבית"ר – כמו בבית"ר – שום דבר לא בטוח עד שהוא לא חתום.
5+עכשיו, כל העיניים נשואות ליום שני הקרוב. המפתח לאליפות, כך נדמה, עובר דרך המחסום הכי קשה של הצהובים בשנים האחרונות: הפועל באר שבע. בית"ר לא ניצחה את האדומים בטדי כבר 13 שנים בליגה. בטרנר? הניצחון האחרון היה ב-2019. ביום שני, מול 16,000 אדומים וביציעים שיהיו ריקים מאוהדים צהובים (בשל עונש), בית"ר תצטרך לשבור את מה שדודאי מכנה "גיבנת מנטלית". לדבריו, "ניצחון בבאר שבע יהיה הצהרת הכוונות האמיתית. צריך להחדיר אמונה במערכת שאפשר לבוא לטרנר, גם בלי קהל חוץ, ולנצח".
השחקן ה-12
אם תשאלו את האוהדים, הסטטיסטיקה היא רק המלצה. מהיציע המזרחי ועד למערבי, האמונה יוקדת. "אני מלווה את הקבוצה מ-1976", מספר יובל מפרדס חנה, שמגיע לכל משחק. "ראיתי גביעים עם מלמיליאן, ואני מאמין באמונה שלמה שהשנה זה יקרה. ברק יצחקי רק מוריד ציפיות כדי שלא יהיה עין הרע".
אוהד אחר, צעיר יותר, מסכם את התחושה ברחוב הירושלמי: "בלי עין הרע, אנחנו מתקדמים משחק למשחק. אם הקבוצה מפסידה אני לא יוצא מהמיטה, אבל השנה הלב מרגיש שזה זה".
5+הקהל של בית"ר הוא חרב פיפיות – הוא יכול להרים את הקבוצה לאנרגיות מטורפות, אך גם להלחיץ ברגעי משבר. "במקרה של בית"ר, השחקנים הם הנספחים והקהל הוא הדבר המרכזי", אומר עידן טל בחיוך. "בלי הקהל הזה לא היית יכול לרוץ עם אנרגיות כאלו".
אז האם זה יסתיים בצלחת? בית"ר ירושלים מודל 2024/25 היא קבוצה שבוחרת בשקט, בעבודה קשה ובצניעות, במועדון שבו המילים הללו הן בדרך כלל מצרך נדיר. היא מחזיקה בהגנה הכי יציבה בליגה ובקהל שצמא לתואר כמו אדם במדבר.
5+ביום שני בטרנר, ללא התמיכה של "השחקן ה-12" ביציע, יצחקי ושחקניו יצטרכו להוכיח שהם קורצו מחומר של אלופים. ואולי, רק אולי, בצאת יום שני, גם המאמן הכי שקט בליגה כבר לא יוכל להסתיר את החיוך. "תנו את הלב והנשמה בשביל המנורה", מסכם דני נוימן את מה שכל אוהד צהוב מרגיש בבטן. 18 שנים של המתנה אולי בדרך לסיומן.
