אם זה הולך כמו הרשות הפלשתינית, אם זה נראה כמו הרשות הפלשתינית, אם זה נשמע כמו הרשות הפלשתינית – זאת הרשות הפלשתינית. בימים אלה הישות העוינת עושה את דרכה לעזה בצעדי ענק, למעשה – היא כבר בעזה, בצורת פקידים שלה שמתפעלים את מעבר רפיח. הלבוש האזרחי שלהם לא מסתיר את האמת והעטיפה לא משנה את התוכן – גם פצצה מתקתקת אפשר לארוז באריזת מתנה.

מי שהצליחה להתעטף עד אתמול באריזה כזאת, תוך תמרוני חמקנות מרדאר הטאבו הישראלי, היא ועדת הטכנוקרטים לניהול רצועת עזה. הבייבי של הממשל האמריקני, עליה הזהרנו ואמרנו כאן שוב ושוב – היא שלוחה של הרשות הפלשתינית לרצועה.
בתחילת השבוע, הוועדה הזו הסירה את המסכה וחשפה בעצמה את פרצופה האמיתי – שהתבטא בסמלה החדש. את הדמיון בין סמל הוועדה לסמל הרשות הפלשתינית שמונחים כאן שניהם לפניכם, אין צורך להסביר.

אחרי פרסום הדברים כאן אתמול במהדורה, לשכת ראש הממשלה הגיבה: "הלוגו של הוועדה לניהול עזה (NCAG) שהוצג לישראל היה שונה לחלוטין מזה שפורסם הערב. ישראל לא תקבל שימוש בסמל של הרשות הפלשתינית, והרשות הפלשתינית לא תהיה שותפה בניהול עזה".
אבל כאן נשאלת השאלה, מה הכוונה ב: "הלוגו של הוועדה לניהול עזה שהוצג לישראל היה שונה לחלוטין מזה שפורסם"?, הלוגו הוא בהחלט בעיה אבל הוא לא ה-בעיה. הלוגו הוא העטיפה, מה שמשנה – הוא התוכן, הפנים, המהות.

במהות האמת שמספרת שהרשות הפלשתינית בדרך חזרה לעזה נחשפה אתמול באופן שאין ממנו דרך חזרה ושלא משתמע לשני פנים – בתמונה אחת ששווה אלף מילים.
