מי שלא חלק מהדמוקרטיה, לא תמיד מוזמן כשהיא חוגגת. השופט עמית נעלב שלא הוזמן ליום ההולדת של הכנסת. כך הוא כתב: "למרבה הצער, השנה, בסטייה ממסורת חגיגית, לא נשלחה הזמנה מטעם הכנסת לנשיא בית המשפט העליון".

בואו נדבר ביושר. מי שדן בחקיקה של הכנסת ומבטל אותה, מי שמבטל החלטות ממשלה כלאחר יד, מי שלא מוכן להכניס לאולם בית המשפט את ד"ר בקשי ואת ד"ר ביטון, מי שחוסם מינויים של שופטים ראויים – לא יכול לצפות שיזמינו אותו לחגיגה של הדמוקרטיה. מי שמצפצף על נבחרי הציבור שהעם בחר, לא יכול להיות נשיא של כולם.
בשבוע שעבר התראיין השופט עמית ברשת ב'. רק בתחנה אחת, כי הוא מדבר רק לציבור מסוים. ושם הוא אמר שידו מושטת. אולי יד אחת עלק מושטת, כי היד הזו סוגרת את הדלת בפני ממשלה נבחרת.

אבל חכו, זה רק מחמיר. מבחינת השופט עמית הוא הפוסק העליון. בסוף הכל יגיע אליו. והחקיקה בכנסת? זה מבול. עדיף שלא יחוקקו. זו בדיוק הבעיה. התודעה. לא הכנסת קובעת. לא הממשלה מחליטה. בסוף הכל עובר דרך השולחן של עמית.
ככה נראית מציאות שבה הכל שפיט. וכשזה המצב הדמוקרטיה מיותרת. ומערכת משפט שפוגעת בציבור, בדמוקרטיה ובשלטון החוק רק בגלל אג'נדה, לא יכולה לבוא בטענות כשלא מזמינים אותה לחגיגה של הדמוקרטיה. מי שלא מכבד את הבית לא יכול להיעלב שלא הזמינו אותו למסיבה. ומילה לסיום. מזל טוב לכנסת. נקווה שתזכי לשנה דמוקרטית יותר מקודמתך.
