מעל שנתיים ראש הממשלה שתק. ספג חיצים. קמפיין יומי, אפילו שעתי שניסה לצייר אותו כמפקיר החטופים. והוא חיכה. לא הגיב להשמצות, פעל, והאמין כל הזמן עד החטוף האחרון. גם כשהחלל האחרון חזר, החיצים לא נעצרו. רק הכותרת הוחלפה. נולדה תאוריה הזויה. רמזים וקריצות כאילו ראש הממשלה תיזמן את השבתו של רן גואילי הי"ד. כאילו זו פוליטיקה ולא מאמץ ביטחוני אדיר.
2+ראשון ההזויים, אילן לוקאץ מחדשות 12: "האם ייתכן שגופתו של רן גואילי הושארה על ידי הממשלה בכוונה בעזה כדי לטעון שאי אפשר לעבור לשלב ב' כי חמאס לא עמד בהתחייבות, ועכשיו כשטראמפ הודיע ששלב ב' החל הוחלט שינסו בכל זאת להחזיר אותה כי המניפולציה כבר לא תסחוט עוד עיכוב?".
הרשת זולגת לאולפן. זו כבר לא ביקורת. זו אובססיה. רצון לראות כישלון של נתניהו גם אם דורכים בדרך על משפחות, על המורל הלאומי ועל האמת. וכמה שמענו שראש הממשלה וממשלת ישראל ויתרו על החטופים. כמה סיפרו לנו את השטות הזו. ושיקולים פוליטיים. וכן, שיהיו עוד רון ארדים.
2+"כבר ברור שממשלת ישראל, בהשראת נתניהו, ויתרה על החטופים. לפחות לעת עתה. כבר ברור שזה למען שלום הקואליציה, לא שלום המדינה. כבר ברור שהסכנה שנצא מהאירוע הזה עם לא מעט 'רון ארדים', היא סכנה ברורה ומיידית", כן, זה מה שכתב בן כספית.
כמה שעות לפני שגיבור ישראל רן גואילי הושב אלינו עוד המשיכו להפיץ רוע וארס גם במחיר פגיעה באם שמחכה לבנה. הנה ענת קם: "טלי גואילי ממשיכה לסמוך על ביבי שיחזיר את הבן שלה?". פשוט להפיץ דכדוך וייאוש בכל הזדמנות.
2+והאמת פשוטה. הצלחה של ראש ממשלת ישראל היא הצלחה של מדינת ישראל. הוא הבטיח להחזיר את החטופים והם חזרו. הבטיח להסיר איומים, והם נופלים אחד אחד. נשארו עוד משימות. אבל דבר אחד ברור. הבעיה שלהם אינה הדרך אלא ההצלחה. והיא מפחידה אותם.
