בשנת 2003 הוקפצתי עם יחידתי לרפיח לאחת המשימות המורכבות שעשיתי בחיי- חיפוש שרידי לוחמים שנהרגו בציר פילדלפי לאחר שטיל נ"ט פגע בנגמ"ש בו שבו שהו כאשר היו בדרכם לאתר ולהשמיד מנהרה. תחת אש צלפים מתמשכת נברנו בחולות רפיח ואספנו את שרידי החיילים והבאנו אותם לקבר ישראל. 2 חיילים נפלו במשימה והרהורי "כפירה" הציפו אותי לאחר הקרב הקשה. האם זה שווה את זה? שאלתי את מפקד החטיבה אל"מ פינקי זוארץ ז"ל. אם אין ערך לעצם היחידה שנשארה מחייל צה"ל אז גם אין ערך לחברה הישראלית בכלל.
2+מבצע החזרתו של רן גואילי ז"ל חזרה לחיק משפחתו ולקבורה בקבר ישראל אינו עוד מבצע, אלא חלק בלתי נפרד מהמלחמה על עצם זהותנו כעם וכמדינה. בעומק הדברים, השאלה איננה רק ביטחונית או צבאית – היא נוגעת לשאלה מי אנחנו ומה עתידנו. כאשר חמאס קם עלינו בבוקר הנורא של ה 7 באוקטובר, הוא לא רק אתגר את גבולות ישראל או את יכולתנו הצבאית, אלא ביקש לערער את זכות קיומנו ואת יסודות הזהות הלאומית שלנו. לכן, המערכה הזו בכלל והחזרתו של רן גואילי בפרט היא קודם כל מערכה על הזהות ועל המחוייבות והאחריות שיש לנו לכל פרט בעם, על הלגיטימיות של קיומנו בארץ הזו, על יכולתנו לעמוד כעם חופשי במדינתנו, ועל האמונה שלנו בצדקת הדרך.
במלחמה הזו מתקיימים במקביל שני מישורים קריטיים: ההווה והעתיד. ההתעקשות על החזרת כל החטופים שהוחזקו בעזה גילמה את הקרב על ההווה – על חובתנו המוסרית, הערכית והקיומית להציל חיים כאן ועכשיו. כל רגע בו חיילינו ואזרחינו היו בשבי היה פצע פתוח בלב האומה, וכל מאמץ להשיבם היה ביטוי למחויבות שלנו לערך החיים. לעומת זאת, ההתעקשות מכאן ואילך על ההכרעה הסופית של החמאס מגלמת את הקרב על העתיד. חברה שאינה מצליחה לנצח את אויביה, לחסל את איום הטרור משורשיו ולהבטיח גבולות בטוחים לדורות הבאים, תישאר במעגל אינסופי של שפיכות דמים ואי־ודאות. הכרעת חמאס ופרוקו מנשקו היא לא רק יעד צבאי – היא חזון לעתיד של יציבות, ביטחון ושגשוג במדינת ישראל.
2+התחלתו של שלב ב' היא חלק בלתי נפרד מהמלחמה וההתעקשות על פרוקו של החמאס היא לא רק מהמאבק על החיים אלא בעיקר ואף לא פחות על איכות החיים. המלחמה על החיים – הוא הבסיס המוסרי שמחייב אותנו להיאבק בכל דרך שלא להשאיר מאחור חטופים.
סיום שלב החזרת החטופים בעזה הוא שיעור לא ראשון אך חובה שיהיה אחרון בכך שזו חובה בטחונית ומוסרית להכריע את חמאס באופן סופי. כל עוד הוא קיים, איום הטילים, המנהרות והחטיפות ימשיך לרדוף אותנו, וכל חלום של יציבות אזרחית יישאר שברירי. הכרעת חמאס היא אפוא תנאי הכרחי לא רק להישרדות בהווה, אלא בעיקר להבטיח כי שום אזרח ישראלי או לוחם צה"ל לא יחטף ויוחזק כנכס בידי החמאס בעתיד.
2+המלחמה המתמשכת בעזה וביתר גבולות המדינה ובעיקר חטיפת אזרחים וחיילים אתגרה ומאתגרת היטב את החברה הישראלית ואת ההבנה כי המלחמה תובעת מאיתנו גם לשלם מחירים כואבים ולהשקיע משאבים כלכליים עצומים המבטאים את הבחירה שלנו לרכוש ולבנות את הכלים הנדרשים להגנתו מאשר מצבות לזכרונינו.
