בזמן שיאיר גולן מתהדר בציוני במנסור עבאס, ומצחצח חרבות על ערוץ 14, על השרים סמוטריץ' ובן גביר ועל חיילי צה"ל שהופכים "הרג תינוקות בעזה לתחביב", אפילו המפלגות הערביות הבינו שצריך לסתום את האף ולהתאחד למען המטרה החשובה של הכחדת המדינה והעם היהודים.

הם שמים בצד את המחלוקות התהומיות, את חילוקי הדעות הבלתי ניתנות לגישור, וחוברים יחד כדי ליצור גוש חוסם שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו. הם מכריזים "אללה הוא אכבר" בקול גדול, מתפתלים באי נוחות כשצריך לגנות את טבח השבעה באוקטובר או את ארגון הטרור חמאס, ומתלכדים בשנאה שטופת הדם שלהם, כי הבחירות הקרובות גורליות כ"כ.
ובמקום שגם היהודים ישימו בצד את כל השנאות והחרמות, יבינו את גודל השעה, ויחברו יחד באחדות של אהבת ישראל אל מול אויב צמא דם, אכזר ומתעב יהודים, אנחנו רואים את מטרת העל הקדושה "רק לא ביבי" מנהלת שוב את האירוע ואותם על כל צעד ושעל.

להיות מופתעים? על מה? גם למען החזרת החטופים לא הצליחו להתעלות לעוצמת הרגע. גם לא למען נצחון חיילינו בעיצומה של מלחמה, גם לא למען כלכלת ישראל כשהעולם כולו עיקם עלינו את האף.
אז עכשיו? שום דבר לא חשוב יותר מאשר הפלת שלטון ביבי. התירוץ? דמוקרטיה מתגוננת. אז מה אם בשם הדמוקרטיה מתנהגים כמו אחרון הדיקטטורים? אז מה אם רומסים את רצון הבוחר, נוהגים באכיפה בררנית, רודפים חפים מפשע ומלבינים את גדולי העבריינים? הכל מותר וכשר בשם ההגנה על הדמוקרטיה הסלקטיבית שלהם, ששייכת לקומץ יוריסטוקראטים שמשוכנעים שרק הם יצילו את העם מעצמו.

חבל. את מה שהאויב הערבי השכיל להבין, ובשביל זה על כל פשעים מוכן הוא לכסות, מסתבר שיהודים, עם חכם ונבון עם כל המוח שלהם, לא מצליחים לעשות.
