בימים האחרונים אנו עדים למתקפה תקשורתית משולבת נגד הציבור החרדי. הפעם המתקפה מגיעה על רקע טענות לחוסר אחריות במוסדות החינוך לגיל הרך, ובעקבות יציאתם של מפגינים רבים לרחובות, העושים ככל העולה על רוחם תוך סיכון ממשי של חיי אדם.
4+השמאל והתקשורת עטים על כל הזדמנות להשחיר ציבור שלם. הדברים הגיעו לידי כך שכתב בחדשות 13 אף העז להצהיר כי המטרה היא שבעוד 50 שנה "לא יהיו חרדים". והנה הציטוט המדויק: "המטרה שלאורה מדינת ישראל צריכה לצעוד: שבעוד 50 שנה לא תהיה חברה חרדית. בכלל. רק במוזיאונים". אך בעוד השמאל עסוק בדמוניזציה של החרדים, הוא קורא לעשות שלום דווקא עם הערבים.
מה גרם לשמאל להפנות עורף דווקא לבני עמו, ואיך הגענו למצב שבו הם מוכנים להקים ממשלה דווקא עם תומכי טרור? כדי להבין את התשובה צריך לדייק את המטרה של השמאל, כי הדרך תמיד מתאימה את עצמה בשביל היעד. אם היעד לדוגמה הוא שלטון, אז אין שום בעיה לעשות שלום עם מחבלים אם זה ישיג את המטרה. פעם המטרה של השמאל הייתה שלום, היום נראה שהשלטון הוא זה שחשוב לו. כיוון שדרך החרדים הם לא יקבלו אותו, הם בוחרים לצאת נגדם ולהשקיע משאבים בערבים, אלו שיביאו להם עוד כמה מנדטים של כוח.
4+הזוי שצריך להסביר את המובן מאליו, אך כדי להרחיב את התשובה נתחיל בהבנת ההבדל בין ערבים ליהודים. אכן כן. היום כל סממן דתי בישראל מקפיץ את השמאל, שטוען ש"איראן זה כאן". אז לא, אנחנו לא באיראן, ובן גוריון מתהפך בקברו בראותו שצריך להסביר זאת לממשיכי דרכו. ההבדל נעוץ כמובן בשורש. זרמים ביהדות, קיצוניים ככל שיהיו, לעולם לא יכריזו על הוצאה להורג של מי שאינו הולך בדרכם או על השמדת החושבים אחרת. באסלאם, לעומת זאת, קמו זרמים רבים שדגלו בהכחדת כל מי שבוחר בדרך שונה.
מוחמד, כדי לבסס את דתו, לא בחל בשום אמצעי, גם אם הדבר כלל את עריפת ראשיהם של כלל בני קוריי'זה או גירוש שבטים כמו בני נדיר וחלוקת נשותיהם כנתחי בשר בשוק לאחר רציחת כל גברי השבט. "הרצחת וגם ירשת" זו הייתה השיטה, לאחר הטבח בשבט בני נדיר, מוחמד אף לקח לו לאישה את בתו של מנהיג השבט ואלמנתו של הגזבר.
4+כך גם הוקמה ערב הסעודית, הקיימת כיום כ-120 שנה, אך קדמו לה שני גלגולים הממחישים עד כמה הדם זול בעיני החברה הערבית. המדינה צמחה במאה ה-18 מתוך ברית בין בית סעוד לאיש הדת הקיצוני מוחמד אבן עבד אל-והאב, שהגדיר את מתנגדיו ככופרים והכשיר כיבושים רצחניים שאפשרו למדינה החדשה להתבסס.
אצל הערבים, נקמת דם הייתה ערך עוד לפני ייסוד האסלאם. צריך להיות מטומטמים גמורים כדי למתוח ביקורת על נתניהו ובן גביר בטענה שהם אשמים בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. הרי הערבים נהגו באלימות עוד הרבה לפני שמדינת ישראל חלמה להיוולד. ערכים של רצח ונקמה, שהושרשו במשך למעלה מאלף שנה, אי אפשר לשנות בקדנציה של ארבע שנים, בטח לא כשהיועמ"שית ובג"ץ בולמים כל מהלך חיובי שניתן לקדם במדינה.
4+למרות כל זאת, השמאל הצמיד את הכינוי "אוכלי מוות" דווקא לציונות הדתית. זהו סממן נוסף המבטא את אובדן הדרך של השמאל הישראלי ואת הקיצוניות שבה הוא נוקט. זעקות ה"ביבי רוצח" והדרישה לקבל כל דבר "עכשיו", נשמעות כמו ילד המבין שלא יקבל את כוס המים הרותחים שביקש לשפוך על עצמו. עוצמת הקול שבה הדברים נשמעים רק חושפת את נואשות היתר של מחנה שהחזיק בשלטון עוד לפני קום המדינה.
"רבותיי, ההגמוניה קורסת", כך מרבה לומר פרופסור משה כהן-אליה, ולא בכדי. ככל שיצחק עמית ימשיך לנהל את בית המשפט העליון כאילו הוא משחק הרכבה, וככל שגלי בהרב-מיארה תמשיך לזמר "לא, לא, לא" כמו תקליט שבור, המערכת המשפטית, נס הדגל של השמאל, תקרוס לתוך עצמה. ומשם, יחד עם הדמוגרפיה הכושלת שלהם, נראה שדווקא אותם נצטרך להכניס למוזיאונים.
4+והשאלה האחרונה נותרה פתוחה: מהי האידאולוגיה של השמאל הישראלי? האמת היא שעוד לא מצאתי תשובה. שוויון אמיתי מעולם לא היה הצד החזק שלהם, וכך גם יתר הסיסמאות שהם צועקים בקול. ייתכן שאין מקום לאידאולוגיה כשאתה מנסה לשרוד כל הזמן ולהידבק לכיסא בכוח. אני כבר לא יודעת מה הם רוצים, אולי תענו לי אתם.
