מההבטחה שלא ייכנס גרגר חיטה אחד לעזה – נראה כי מי שתיכנס בקרוב לרצועה באותו נתיב שעשו לבסוף כל אותם גרגרים, היא לא פחות מהרשות הפלשתינית. בעוד הציבור הישראלי שמע מעלי שעת', ראש "וועדת הטכנוקרטים לניהול רצועת עזה" את הבשורה אודות מעבר רפיח, הכותרת המשמעותית והבעייתית יותר חמקה מתחת לראדאר.
1+האמת, נמצאת – פשוטו כמשמעו – "מול הפרצוף שלנו" בדמות דגל הרשות הפלשתינית שהונח על שולחנו של בא כוחה החדש בעזה. אל תתבלבלו מהסאונד החגיגי שברקע ההודעה: זהו אותו דגל שבשמו יצאו מרצחי חמאס לטבוח בישראל בשבעה באוקטובר. כעת, בשם אותו דגל בדיוק, מובאת הוועדה לרצועה כדי לפעול תחת "רשות אחת" – הרשות הפלשתינית. המשמעות היא "אחדות אדמות" בין הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון לבין עזה – מהלך שהוא בגדר מתנה לאויב הערבי.
"טירוף הדעת הזה", כפי שתואר, קיבל היום חיות תחת חסותה של ארצות הברית ו"מועצת השלום" של טראמפ, שבה שותפה גם ישראל. והכי כואב: המהלך מתבצע על חשבון ההקרבה האינסופית של חיילינו.
1+בחלומם של ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, משורטטת "עזה החדשה" הכוללת ערים עתידניות לעזתים, אזורי תיירות חוף ומתחמי תעשייה. עם זאת, התנאי לכל אלו הוא לקיחת הנשק של חמאס. כאן, על פי הדברים, הופכים הרעיונות היומרניים ל"קומדיה": בחזונו של מר קושנר, מי שאמור לפרק את חמאס מנשקו היא השלוחה החדשה של הרשות הפלשתינית בעזה.
"השקף אמנם סופג הכל – אבל זה לא יעבוד", נטען בביקורת על התוכנית: "המרים שבאויבינו ניצבים מולנו כמו מתאגרף תשוש וזב דם, שראייתו מטושטשת ורגליו מטות ליפול. במקום לתת לו נוק-אאוט, אנחנו מחכים שיתפוס את הנשימה בשם חלומות שקשר בינם לבין הדינמיקה האמיתית של המזרח התיכון – מקרי בהחלט"
