בכנסת ישראל מתקיים היום (שלישי) דיון בוועדת הכספים שעוסק בסיוע של המדינה לנמל אילת, שמושבת כבר למעלה משנתיים בעקבות מתקפות החות'ים. מהדיון עולה כי אין מקור תקציבי לסייע לנמל, כאשר בין היתר מופנות טענות כלפי משרד האוצר.
עוד התברר במהלך הדיון כי משרדי התחבורה, האוצר והכלכלה לא נקטו אף צעד אופרטיבי ליישומו של המתווה הממשלתי שסוכם בוועדת הכספים לפני חודשיים. עוד נטען בוועדה כי משרד הכלכלה מסרב לחתום על צו הייבוא שנקבע כחלופה במקרה של כישלון המתווה.
5+יו"ר הוועדה, ח"כ חנוך מילביצקי תקף בחריפות את התנהלות משרדי הממשלה: "משרד האוצר לא העמיד מקור תקציבי לנמל אילת – למרות התחייבות מפורשת שניתנה כאן בוועדת הכספים. אם משרד האוצר חוזר בו, שיגיד את זה בפה מלא. מה שווה אמירה של שר האוצר בוועדת הכספים אנחנו כבר יודעים, בואו תגידו את זה לציבור, לראש העיר, לתושבי אילת, לעובדי הנמל ולסוחרים. הם זכאים לתשובות. אין כסף למתווה שאתם עצמכם אישרתם, משרד התחבורה מדבר על חשיבות הנמל – ולא עושה כלום.
"אתם מגנים בחירוף נפש על עקרונות השוק החופשי, ובינתיים 130 עובדים עומדים בפני פיטורים. בזמן הזה נפגעת כל התעשייה הישראלית. ניסינו ככל יכולתנו לעזור, הבאנו את שלושת משרדי הממשלה להסכים על מתווה, אבל בפועל אף משרד לא נקף אצבע כדי לקדם אותו. משרד הכלכלה לא מוכן לחתום על צו הייבוא, לכל אחד יש הסברים למה הוא צודק – ובשורה התחתונה נכשלנו. מדינת ישראל זנחה את נמל אילת. אין אף משרד ממשלתי שמוכן לקחת אחריות ולעזור".
ועדת הכספים הבהירה כי למרות שמדינת שישראל לא השכילה למצוא פתרון בנושא, היא קוראת לשר הכלכלה להפעיל באופן מיידי צו ייבוא שיאפשר החייאה מהירה של פעילות הנמל. "במידה וימשיכו לתת לנמל אילת לגסוס כאשר יגיעו לפה דיוני התקציב, אנחנו נדרוש כתנאי פתרון שניתן ליישם לטובת שיקום נמל אילת".
תגובת משרד האוצר: "הטענות האמורות אינן נכונות, נמל אילת קיבל סיוע של כ-20 מיליון שקלים מהמדינה, נוסף לסיוע בדמות ערבויות ודחיית תשלומים".
"לא ניצחנו, עובדה": היעד הישראלי שהפך למזכרת כואבת מהחות'ים
בכניסה למשרדי נמל אילת, הזמן נראה כאילו קפא ב-2023. שלט דהוי עוד מורה על חובת עטיית מסכות בגלל הקורונה, ושני חתולים משוטטים באין מפריע בלובי השומם. אבל זו לא מגפה שעצרה את המקום הזה, אלא מצור ימי שנמשך כבר יותר משנתיים. מאז החלו החות'ים בתימן לתקוף ולחטוף ספינות בים סוף, השער הדרומי של מדינת ישראל נעול בבריח.
בעוד שבדרג המדיני והצבאי מרבים לדבר על הפגיעות הקשות ביכולות החות'ים, בנמל אילת המציאות נראית אחרת לגמרי. "לא ניצחנו את החות'ים. עובדה. תסתכלו מסביב, הנמל שומם, אין עבודה. הנתיב שלנו עדיין סגור". אומר אבי חורמרו, יו"ר נמל אילת.
5+המציאות הזו מתורגמת למספרים כואבים: אם בימי שגרה עגנו כאן 10-11 אוניות בחודש, היום הרציף ריק כמעט לחלוטין. עיקר הפעילות שנותרה היא ייצוא אשלג, שגם הוא הצטמק משבע-שמונה אוניות בחודש לאחת בלבד מדי חודש וחצי. שאר הסחורות, ובעיקר המכוניות שהיו סימן ההיכר של הנמל, פשוט הפסיקו להגיע מהים.
אחד המחזות הכי מתסכלים בנמל הוא מגרשי המכוניות. אילת, שהייתה אמורה להיות עורק ייבוא הרכב הראשי של ישראל, מאכלסת כיום כמה מאות מכוניות בלבד – כולן הגיעו מנמלי הצפון באמצעות מוביליות יבשתיות, רק לצורך אחסנה.
5+"נמל אילת בשבילי זה בית", אומרת בתיה זעפרני, סמנכ"לית הכספים של נמל אילת. "זה המקום שבו גידלתי את ילדיי. לא נתפס ששנתיים אנחנו חיים במציאות שהנמל פשוט ריק. זה נכס אסטרטגי, שער דרומי למזרח, לאוסטרליה ולאפריקה. אין מצב שהמדינה יכולה להסתדר בלעדיו".
המחיר: 5 מיליון שקלים בחודש
השבתת הנמל היא לא רק מכה אסטרטגית, אלא בור כלכלי מדמם. הנמל מפסיד בכל חודש כ-5 מיליון שקלים על ארנונה, הוצאות תחזוקה ושכר. למרות השיתוק, כ-100 עובדים ממשיכים להגיע בכל בוקר ומקבלים משכורת מלאה בעלות של כ-3 מיליון שקלים בחודש.
"ההנהלה עושה מאמץ לשמר את העובדים למרות שהמדינה לא עוזרת", מספר רז זמיר, בן לאב שעבד גם הוא בנמל. "כשמשביתים את הנמל, משביתים אותך באופן אישי. עובדי נמל אילת הם חרוצים, רגילים לעבוד שעות נוספות, לרוץ משטח לשטח. היום ההרגשה מאוד רעה".
5+לשמירה על העובדים יש סיבה פרקטית: בנמל מבינים שאם העובדים ישוחררו, הידע המקצועי יאבד וייקח לפחות חצי שנה שלמה להכשיר את הנמל מחדש לפעילות ביום שבו המצור יוסר.
מחר צפוי להתקיים שימוע מכריע במשרדי האוצר והתחבורה. על הפרק: האם להאריך לקבוצת נקש (הבעלים מאז 2013) את הזיכיון על הנמל ב-10 שנים נוספות, עד שנת 2038. לפי תנאי הזיכיון המקוריים, הנמל היה אמור להגיע ליעד של 65,000 מכולות בשנה כדי לזכות בהארכה אוטומטית – יעד שהוא רחוק מלעמוד בו.
5+בנמל טוענים כי הסיבה היא חוסר יכולת לקלוט אוניות עם שוקע עמוק ועלויות שינוע יבשתיות גבוהות, ודורשים כעת מהמדינה סיוע: מימון אבטחת ספינות סחר דרך הים התיכון (בעלות של מיליון דולר בחודש) וחידוש צווי ייבוא שיחייבו העברת לפחות 50% מהייבוא דרך אילת.
תמונת ניצחון או כניעה לטרור?
בנמל אילת לא מחפשים הצהרות על חיסול מחבלים, אלא ספינות על הרציף. "תמונת ניצחון תהיה כשהנמל יחזור לעבוד כרגיל", מסכם אבי חורמרו. "צריך להסיר את האיום החות'י, אם באמצעים מדיניים ואם צבאיים. המדינה חייבת לעשות מעשה".
5+אחד הפתרונות שעלו הוא ליווי של ספינות סחר על ידי ספינות של חיל הים, מהלך שישבור את המצור הפסיכולוגי ויחזיר את חברות הספנות והביטוח לאילת. עד שזה יקרה, השער הדרומי נותר נעול, והעובדים – חלקם משתכרים בשגרה משכורות של 40 אלף שקל – ממשיכים להסתכל על הים הכחול ומחכים לאונייה שפשוט לא מגיעה.
משרת התחבורה מירי רגב נמסר: "נמל אילת הוא נמל אסטרטגי למדינת ישראל. לצערי, מאז שבעה באוקטובר כתוצאה מהאיום החות'י, הנמל איננו עובד. אנחנו עושים הכול כדי לשמור על הנמל כדי שיהיה מוכן לכל תרחיש. ביקרתי מספר רב של פעמים בנמל, נפגשתי עם העובדים, נפגשתי עם מנכ"ל הנמל, נפגשתי גם עם הבעלים. עשינו את כל הצעדים הנדרשים כדי לשמר את העובדים מול משרד האוצר. ברגע שהאיום החות'י יוסר, הנמל יחזור לעבודה ולשגרה".
