איך כולם צחצחו חרבות, הכינו את שקיות ההקאה, כבר הספיקו לשמוח לאיד, להצדיק את האסון: החרדים המזניחים, הדוחים, המקפחים, גם אני יאללה לתוך המדמנה, עם הפטיש של השופט ביד, ועם היד השיניה על המקלדת, איך אנחנו מהירים, מחמירים, נאורים, הכי צודקים, הכי יודעים, מיד לוקחים גם צד.
מישהו טרח לבדוק? מישהו בכלל יודע שזה בכלל גן עם 18 ילדים, גן של 35 שנה, עם גננת מסורה, שבכלל פינו שלושה גנים מהבניין, ולא – זה לא גן אחד עם חמישים ילדים? אבל המזרונים בשירותים, איך הם מלוכלכים, איך הם מסוגלים, מה לא אכפת להם מהילדים?
1+מישהו הקשיב לפרמדיק, שסיפר שגרר מזרונים החוצה בלחץ כדי לפנות את החדר עם הדליפה? לא אה? למה? מה זה משנה, קודם יורים את החץ ואז מסמנים את העיגול?ה חרדים מגעילים! ואח"כ נסדר כבר, מה הדאגה, מי ישמע.
ומעל הכל – מנצחת התקשורת בתיעוב – לא מנסה לפזר את הערפל. להיפך – היא שותלת עוד קצת אי ודאות שאולי תגרום לכם לטעות, ולהבין בדיוק את מה שהבנתם הרחק הרחק מהמציאות.
1+הסקנו מהר שלחרדים לא אכפת מילדיהם, בזמן שאין חברה שחרטה על דגלה יותר מהחרדים את ערך המשפחה והחינוך. שכחנו שיש פנים מאחורי הכותרות, יש סיפורים מאחורי חריצת הגורל הזאת.
אולי כדאי, במקום להחליט שה"אחרים" רשלנים ומקפחים, להוריד רגל מהגז. לחכות עוד שניה עם גזר הדין. שלא יבוא מישהו עם מקלדת, וישפוט אותנו על איך מיהרנו, איך לא היינו זהירים. כל זה רק בגלל שכל כך קל ונוח – לשנוא חרדים.
