באמת שבני גנץ הוא אחלה ובחור טוב. טוב הוא כבר לא כל כך "בחור", אבל ללא ספק טוב. הוא האיש הנחמד של הפוליטיקה הישראלית כבר המון זמן. הוא הרי נכנס מתחת לאלונקה תמיד כשצריך, פעמיים אצל ביבי ופעם עם בנט.
והוא ג'נטלמן ישראלי, תכול עיניים טוב רואי ומשכמו ומעלה. צריך גם להוריד בפניו את הכובע, על מלא, כי הוא לא רק מדבר, אלא רואה את העוטף בשחור של העין ממקום מגוריו בקיבוץ יד מרדכי.
ובני גנץ התחיל ממש לאחרונה בקמפיין אגרסיבי להחיות את הנהגת המרכז הישראלי. לתפיסתו, לאנשים נשבר מהקיצוניים. כל הקיצונים מכל הזרמים. להבנתו, לציבור גם נמאס מחרמות אישיות ולכן הוא הודיע שלא יפסול את נתניהו בהקמת הממשלה הבאה, כשזו תקום. בצד זאת הוא השיק את הסמליל "ממשלה שפויה, בלי עבאס וללא בן גביר". ומי אם לא הוא, המרכז החדש-ישן והמוכר של הפוליטיקה הישראלית, ראוי להיות הגורם המאזן, השושבין הראשי למהלך הנחוץ הזה?

נאמן לגישתו ובטוח שהיא גם תהווה אלקטורט מנדטים, הוא לא נמנע מלתקוף בשצף קצף את חבריו לאופוזיציה ולפיד בראשם. כך הוא יוצר בידול אצל המצביע הלא ימני. יש לכם את כולם אנשי האופנה הישנה והלא מעניינת באופוזיציה ויש את גנץ. אני המרכז החדש. אני לא אלך בשום אופן עם הערבים. נפלתם על הראש? זה ממש לא מתאים לאחר ה 7/10! ואני. כן אני. אציל את נתניהו מציפורני הטרף של הימין הקיצוני הבן גבירי, שרק שמו מעביר כידוע חלחלה בקרב אוכלוסיות שלמות.
גנץ גם לא נבהל מחבריו לשעבר, התוקפים אותו על כך שנכנס לאלונקה בתחילת המלחמה והאריך את ימיה של "הממשלה הגרועה בישראל", לשיטתם. לא רק שלא נבהל, אלא אומר להם ככה ישר בפנים, זה בדיוק מה שאעשה אם אתם צקצקני השמאל וימניים בתחפושת, שכל תכליתם "רק לא ביבי", תכשלו ככל הנראה שוב במערכת הבחירות הקרובה ולא תצליחו להרכיב ממשלה.

בני גנץ לא רק משחק את משחק המרכז, אלא זוהי באמת ובתמים הוויתו והשקפת עולמו; הוא לא דתי וגם לא חילוני, הוא אוהד את ההתיישבות אך לא רק ביו"ש (הרי את מקום מגוריו קבע כאמור בעוטף ביד מרדכי), בניגוד לרל"ביסטים, לא הייתה לו שום בעיה "להציל" את נתניהו פעמיים (וכמובן כמובן זה לא אישי והכל נעשה מטעמי ציונות) ובד בבד לתקוף אותו על ניהול כושל של המערכה ובעוד אלף ואחת סוגיות אחרות.
גנץ ולא במקרה, היווה את התקווה ואת החלום האלטרנטיבי לכל מי שלא רצה נתניהו. הוא גם כמעט הצליח ומשם רק התדרדר בסקרים ובמציאות הפוליטית. וכעת הוא החליט להמציא את המרכז מחדש.

מדוע? כי יש מספיק אנשים במדינה הלא גדולה שלנו, שנקעה נפשם בשיח הזהויות הלוחמני. שהם הגונים מספיק לראות את היתרונות של נתניהו בניהול המערכה בשנים האחרונות, ובצד זאת לבקר אותו על כישלונות והראשי שבהם ה-7 באוקטובר. לא חסרים ישראלים שהצביעו לאופוזיציה, ומאוכזבים קשות מהיעדרה כיום ובעיקר מחוסר יכולתה לצור אלטרנטיבה שלטונית רצינית ואמינה לימין.
בני גנץ זיהה ובצדק ואקום שלתוכו מנסים לחדור רבים, מנפתלי בנט (שגם אזכור שמו מעורר חיל ורעדה ואפילו קבס אצל לא מעט ישראלים), עובר ביועז הנדל ובעוד כמה מפלגות מדף (מילואימניקים וביטחוניסטים וכל מה שביניהם). אך לא רק ואקום נוצר כאן, אלא רצון בהתחדשות רעיונות, בהתרעננות מחשבתית, בפוליטיקה אחרת "נקייה" לא קוטבית, נעדרת פרסונאליות עוקצנית. משהו אחר. ענייני. טוב כזה חלוצי שמזכיר ניחוח של ירק השדה, עם מדי הקרב. ובני אומר לעצמו "אם לא אני, אז מי?".

אבל, "בחור טוב" זהו אמנם תנאי חביב ולעיתים נחוץ לכבוש לבבות, צריך גם לדעת לצקת תכנים של ממש ולבוא עם אידיאולוגיה בצד קבלות, כדי לכבוש את הקלפיות. מישהו יודע או שמע מבני, מה הוא חושב על עזה "ביום שאחרי"? האם הוא הציג תוכניות כלכליות ארוכות טווח? מה למשל הפתרון שהוא מציג לשילוב החרדים בצבא? איך הוא רואה את המאבק היסודי שמתחולל על עיצוב דמותה של המדינה בעימות שבין מערכת המשפט לממשל הישראלי. איזה עתיד הוא צופה לתושבי יהודה ושומרון ומה הוא מציע כדוגמה, כדי שהחוויה השואתית שעברנו לפני יותר משנתיים, לא תשנה?
"מרכז" איננה מילת קסם ולא מיצוע בין קיצוניים. ניטרול של בן גביר בעבאס, זו סיסמא. לא תכנית עבודה. הציבור הישראלי התבגר ושופט את הפוליטיקאים שלו בעין מאוד ביקורתית. הוא מצפה מהם ליותר ממה שהם מעוניינים ומסוגלים לתת. סיסמאות ואמירות כנף מתקבלים היום בחשדנות מוצדקת. אפשר ואולי אף נחוץ להחיות את המרכז הישראלי. בני גנץ הוא ללא ספק ובלי נימה של סרקזם או ציניות בחור טוב באמת. וזהו. המדינה וקהל הבוחרים הפוטנציאלי זקוקים להרבה מעבר לכך.
