הנחת היסוד שצריכה להנחות אותנו בעת הזו היא ברורה: המשטר באיראן כבר אינו אותו משטר שהכרנו לפני שנה. בין אם יצליחו להכניע אותו בדרך של הסכם ובין אם לאו, המציאות השתנתה.
הנשיא טראמפ מגיע לאט לאט למסקנה שהמסלול הדיפלומטי וההסכמי הוא ככל הנראה "לא בר ביצוע". לכן, ההכנעה של איראן תהיה חייבת לעבור דרך פעולה צבאית. פעולה כזו עשויה להוביל את המשטר לכניעה הסכמית או אפילו לחילופי שלטון.

אנחנו נמצאים כעת בפתחו של שבוע דרמטי מאוד. בסופו של יום, או בסופו של שבוע, נבין בדיוק כיצד ייראה המשטר החדש בטהרן. השאלה הגדולה היא האם נראה "משטר של ניירות" – כזה שמחזיק מעמד באמצעות הסכמים ותמיכה של קטארים וסעודים, שקונים לעצמם שוב "אויב מדומה" שטוב להם או לא טוב להם – או שנחזה במשהו אחר לחלוטין.
כאמור, המשטר בטהרן נמצא בתהליכי גסיסה. זה לא קשור רק לתקיפה האמריקאית או לפעולות החיצוניות. אמנם, הפעולה האמריקאית והאירועים החיצוניים ישנו את המשטר או יעזרו לכך, אך מי שישנה את המצב מהיסוד הוא בסופו של דבר העם האיראני.

בפעם הקודמת שהייתה לאמריקאים מעורבות גדולה בהחלפת המשטר בטהרן, לפני 47 שנים, התהליך ארך כ-11 חודשים, אך ההרגשה היא כי איננו נמצאים כיום בטווח זמן כזה, אלא בנקודת זמן קריטית הרבה יותר. העם האיראני מבין היום שההרפתקאות והמערכת המטורפת שהובילה אותו במשך שנים, גרמו לו להיות עני, רעב וללא מים.
לכן, צריך לספור עד המדרגות ולתת לתקופה הקרובה לעשות את שלה. גם אם תהיה פעולה חיצונית אמריקאית, והיא תעזור, השינוי המהותי יבוא מתוך הרחוב האיראני, שהוא היום מפורק לגמרי.
