המתיחות בין ירושלים, טהרן וושינגטון נעה על חוט דק: ארצות הברית אולי תנסה להפיל את המשטר או לכל הפחות להחלישו משמעותית, וישראל מבינה שהמשוואה השתנתה – מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ואם ארצות הברית רוצה להוביל זאת – בשמחה.
יחד עם זאת, תקיפה איראנית ישירה תחייב תגובה אחרת לגמרי. רחבה, עמוקה, ובעיקר כזו שלא משאירה לאיראן את אותן יכולות ליום שאחרי, אם תרצו דומה מאוד לסוריה בזמן נפילת משטר אסד.
האופציות של ישראל, בהינתן פעולה איראנית, אינן מסתכמות בתקיפה סמלית.
הדגש יהיה על שלילת יכולות שמסכנות אותנו: פגיעה בתשתיות צבאיות, במערכי טילים, בפיקוד ובשליטה, ובמערכים שמאפשרים לאיראן להפעיל כוח כלפי ישראל ישירות ובעקיפין. או בקיצור – לא רק "להגיב", אלא לשנות מציאות לשנים רבות קדימה.
זה יהיה מהלך מורכב, עם סיכון להסלמה אזורית ולחיכוך אפשרי עם מה שנותר מהחות'ים וחיזבאללה. אבל בירושלים מבינים: אם כבר נכפתה מערכה, המטרה לא תהיה נקמה, אלא הכרעה ברורה.
