אז איך ארה"ב יכולה לתקוף באיראן בצורה משמעותית לנוכח העובדה שכרגע אין אף נושאת מטוסים אמריקנית באזור? לטראמפ יש כמה אפשרויות, וכדי שיהיה מעניין בואו נניח לרגע שהוא מחליט ללכת בגדול, כמו שהוא אוהב, על תקיפה מונומנטלית ולא על "הקש בגג" למשטר.
במצב כזה סביר שלצי המפציצים האסטרטגיים יהיה תפקיד מרכזי, וגם לחימוש מעניין מאוד שנקרא JASSM-ER, והופך מפציצי B-52 בני יותר מ-60 שנה לשחקנים רלוונטיים, ואפילו מפחידים, בשדה הקרב המודרני.
5+צי המפציצים האסטרטגיים של חיל האוויר האמריקני מונה 140 מטוסים מבצעיים: 19 מפציצי B-2 חמקניים; 45 מפציצי B-1 מהירים; ו-76 מפציצי B-52 ישנים.
בעזרת כ-450 מטוסי תדלוק (כ-350 מסוג KC-135 הוותיק וכ-100 חדישים מסוג KC-46), המפציצים האסטרטגיים יכולים להמריא מכל מקום בעולם ולתקוף כל מטרה. לשם השוואה, לחיל האוויר הישראלי כ-7 מטוסי תדלוק מיושנים מסוג בואינג 707 "ראם".
האיראנים התוודעו היטב ליכולת הזו במבצע "פטיש חצות", תקיפת מתקני הגרעין במסגרת מלחמת 12 הימים, אז מפציצי ה-B-2 המריאו מבסיס הבית שלהם במיזורי והשמידו את המתקנים המחופרים בפורדו, נתנז ואספהאן.
5+האופציה הראשונה של האמריקנים תהיה גם הפעם ה-B-2, בזכות החמקנות הכמעט מוחלטת שלהם. הם יכולים להיכנס למרחב האווירי של איראן, לחולל הרס עצום ולצאת – בלי שאף אחד הבחין בהם. כל מפציץ כזה יכול לשאת עד 27 טונות של חימוש בתצורות שונות – למשל, 80 פצצות MK-82 במשקל כ-230 ק"ג כל אחת עם ערכות הנחיה מסוג JDAM, או 16 פצצות כבדות MK-84 במשקל כ-910 ק"ג.
עשרה B-2 כאלה יכולים לחולל שמות באיראן ולהשמיד מבני שלטון, מחנות של משמרות המהפכה, בונקרים של בכירים איראנים, בתי כלא למתנגדי המשטר, וכדומה.
אז בואו נניח שטראמפ באמת רוצה להתפרע. במצב כזה הוא יכול להפעיל את ה-B-1, סוס העבודה של מערך המפציצים האסטרטגיים, שמסוגל לשאת אפילו יותר חימוש – עד 34 טונות, ובתצורה מסוימת (עם מתלים חיצוניים) עד 57 טונות של פצצות. כן, קראתם נכון: 57,000 ק"ג, אבל אז הוא ימריא עם מעט מאוד דלק ויצטרך כמה תדלוקים באוויר.
5+ה-B-1 אמנם לא חמקן ברמה שמתקרבת לזו של אחיו הצעיר B-2, אבל הוא מהיר מאוד יחסית למפציץ אסטרטגי (עד 1.25 מאך, כ-1,300 קמ"ש), מה שמאפשר לו זמן שהיה קצר יחסית באזור המאוים על ידי מערכות נ"מ.
במצב הנוכחי של מערך ההגנ"א האיראני, אחרי מבצע עם כלביא, זה אמור להספיק, אבל האמריקנים אוהבים לשחק מאוד על בטוח עם המפציצים שלהם, ולכן סביר להניח שכאן ייכנסו לתמונה ה-JASSM ואחיו הגדול, JASSEM-ER.
מדובר בטילי שיוט חמקניים לטווחים של כ-370 ק"מ וכ-930 ק"מ בהתאמה (משמעות ה-ER היא "טווח מוגדל", Extended Range), שמאפשרים למפציצים לתקוף מבלי להיכנס בכלל לטווח הירי של מערכות הנ"מ המתקדמות ביותר.
5+ה-JASSM כמעט חסין לשיבוש – בנוסף ל-GPS עם מערכת הגנה אלקטרונית יש לו מערכת ניווט אינרציאלית פנימית, שלא ניתן לשבש; ואת הסטייה הקלה שצוברת המערכת הזו בטווחים ארוכים מתקן ראש ביות אינפרה-אדום שנכנס לפעולה לקראת סוף המעוף, מזהה את המטרה על פי תמונה שהוזנה לו מראש ומביא את הטיל לדיוק של מטרים בודדים.
נשמע יקר מאוד, לא? כן, זה די יקר – כל טיל JASSM עולה קרוב למיליון דולר, וגרסת ה-ER יכולה להגיע לתג מחיר של כ-1.3 מיליון, אבל בתחום הזה האמריקנים לא חסכו, ועל פי ההערכות יש להם במלאי בין 5,500 ל-6,000 טילים ממשפחת ה-JASSM.
5+תקיפה באיראן | צילום: רשתות ערביות
כל מפציץ B-1 יכול לשגר עד 36 טילים בגיחה אחת, אבל מכיוון שאין צורך להיכנס לאזור המאוים על ידי מערכות נ"מ, גם מפציצי ה-B-52 הישנים והאיטיים יחסית הופכים לרלוונטיים בזכות ה-JASSM, כשכל אחד מהם יכול לשגר עד 20 טילים בגיחה.
בקיצור, לחיל האוויר האמריקני עוצמה אדירה ויכולת לחולל הרס עצום באיראן גם ללא נושאות המטוסים של הצי (ועוד לא אמרנו כלום על מערכת ה-Rapid Dragon שנמצאת בשלבים מבצעיים ראשוניים, אבל את זה כבר נשמור לשרשור אחר).
השאלה איננה של יכולת – לטראמפ יש מספיק אופציות, וכאן תיארנו רק אחת מהן – אלא של נחישות. אני מהמר שגם אותה יש לו. נגלה בימים הקרובים…
