ברוורמן. עוד שם חדש שנכנס לרשימה. אתמול (ראשון) זה שוב קרה. עוד יועץ של ראש הממשלה נחקר. ובנוהל הרגיל שכבר הפך לשיטה: מגיעים לביתו, לוקחים את הטלפון, מושיבים שעות בחקירה ואז מניחים הצעה מפוקפקת: או שתחתום על תנאי שחרור מרחיקי לכת – או שנכיר לך מקרוב את הפשפשים בתא המעצר בלילה הקרוב.
וזה כבר לא מפתיע. כל מי שקרוב לנתניהו, כל מי שנמצא בלשכה, כל מי שנוגע במעגל הקרוב – מוצא את עצמו מתישהו תחת אותו דפוס. זה לא עניין של חוק זה עניין של מסר: אל תתקרבו. הכול קורה בזמן שהעולם כולו עסוק בדבר האמיתי. איראן רועדת. המשטר שם נסדק מבפנים. המהפכה בעיצומה, מיליוני אנשים יוצאים לרחובות. העתיד של המזרח התיכון נכתב מחדש. נתניהו וטראמפ יצרו מציאות שמביאה תקווה לעם האיראני, ומטלטלת את כל האזור.
אבל בישראל? אנחנו בכותרות על שיחת חניון. אם הייתה או לא הייתה. זה הדיון, זו הדרמה זו ההצגה הגדולה של היום. בעוד העולם עוסק בשינוי היסטורי כאן מנסים להסיט את המבט לבלונים מתנפחים שאין בהם כלום.
וברוורמן? עוד הוכחה לשיטה שבה מנסים לבודד את נתניהו ולהפוך כל מי שסביבו למוקצה. זו לא תאונה. זו מערכת שלא מסוגלת להתמודד עם מנהיגות אמיתית אז היא מחלישה את האנשים סביבו כדי לפגוע בראש. כדי להצר את צעדיו של ראש הממשלה. אבל דבר אחד הם לא מצליחים להבין וגם עוד מיליון חקירות לא יעזרו להם. למה למרות כל החקירות והכותרות והדרמות, הציבור שוב ושוב חוזר לבחור נתניהו.
