"הסתכלתי עליו, הוא שכב שם בתוך הכאוס של רפיח, מפויח לגמרי, עם פציעות קשות מאוד בפנים ובגוף. באותו רגע, בתוך הרעש של הפיצוצים והירי, ידעתי שאין לי זמן לחשוב או להסס. הסטטיסטיקה הייתה לרעתנו, המצב נראה אבוד, אבל כששמתי לו יד על הצוואר הרגשתי דופק חלש והבנתי: אני לא מוותר עליו. באותן דקות קריטיות, לא ידעתי שזו רק תחילתו של מסע משותף שילווה אותנו חודשים ארוכים, הרבה אחרי שהאש תפסיק לבעור".
המשפט הזה, שנאמר בריאיון ל-C14 על ידי סגן ד"ר ש' בן ה-27, קצין הרפואה הגדודי של סיירת גבעתי, מתמצת את הדרמה שהתחוללה ב-8 במאי בלב רפיח. זה היה יום קרב אינטנסיבי; סמל ר', לוחם ומפקד בגדוד 605 של ההנדסה הקרבית, הוביל את הצוות שלו לפעילות מבצעית מורכבת. ר', שהתגייס במרץ לשירות קרבי משמעותי ויצא לקורס מ"כים מתוך תחושת שליחות, לא דמיין שההיתקלות הזו תשנה את חייו מקצה לקצה. חוליית מחבלים ארבה לכוח, וטיל RPG שנורה לעברם פגע פגיעה ישירה וקטלנית.
4+הדיווח בקשר היה קצר ומבשר רעות. שניות ספורות לאחר הפיצוץ, הזירה הפכה למאבק הישרדותי. ר' ספג פגיעות קשות: כוויות נרחבות בכל חלקי גופו ופציעה מורכבת שהובילה לאובדן חצי מפניו. הוא היה מוטל בשטח, במצב קריטי, כשכל דקה שעוברת מקרבת את הסוף. ד"ר ש', שסיים את מסלול 'צמרת' היוקרתי ושירת קודם לכן בלב עזה עם סיירת גולני, היה למוד קרבות, אך המראה שנגלה לעיניו כשהגיע ראשון לפצועים דרש ממנו תעצומות נפש אדירות וקור רוח מקצועי נדיר.
תחת אש חיה ובתנאי שטח בלתי אפשריים, ד"ר ש' החל בטיפול מציל חיים. הסיטואציה הייתה מורכבת: דרכי הנשימה של ר' היו בסכנה מיידית בשל הכוויות והפגיעה בפנים, והיה צורך בפינוי דחוף תוך כדי ייצוב מצבו. "זה הרגע שבו אתה מבין שכל פעולה שלך, כל החלטה קטנה, תקבע אם הלוחם הזה יחזור לאמא שלו או לא", משחזר ש' בריאיון ל-C14. הוא פעל באוטומט של מקצוען, מבצע פרוצדורות רפואיות מורכבות בתוך נגמ"ש מיטלטל, נלחם על כל נשימה של ר' עד להגעה למסוק הפינוי שהטיס אותו לבית החולים סורוקה.
4+הקרב על חייו של ר' לא הסתיים עם הנחיתה בבית החולים. הוא הוכנס לחדר הניתוח לסדרת טיפולים דחופים, ולאחר מכן הועבר למחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. במשך חודשיים ארוכים ומורטי עצבים, ר' שכב שם, מנותק מהעולם החיצון, כשגופו מנסה להחלים מהטראומה הקשה. הרופאים בסורוקה נלחמו על חייו יום אחר יום, ביצעו ניתוחי שחזור לסת וטיפולים בכוויות, כשהמשפחה יושבת לצדו, מחכה לסימן של תקווה בתוך חוסר הוודאות המוחלט.
"אם הייתי יודע שאפצע כל כך קשה – הייתי נכנס להילחם בכל זאת"
אבל גם הרחק משדה הקרב ברפיח, ד"ר ש' לא ניתק מגע. עבור הקרפ"ג הצעיר מבנימינה, הטיפול בפצוע לא מסתיים ברגע המסירה לצוות בית החולים. הוא הרגיש מחויבות עמוקה לאדם שהציל, והפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. ש' הגיע לבית החולים בכל הזדמנות שיצא מעזה, ישב עם ההורים, הסביר להם את המצב הרפואי בגובה העיניים, והיווה עבורם עוגן של יציבות ותקווה ברגעים השחורים ביותר. הוא לא היה רק הרופא שהציל את הגוף, אלא הקצין שדאג לנפש של המשפחה כולה.
4+הרגע המרגש ביותר הגיע לאחר חודשיים, כאשר ר' התעורר. ההבנה של חומרת הפציעה והדרך הארוכה לשיקום חלחלה לאט, אך לצדה עמדה הידיעה שהוא לא לבד. המפגש הראשון בין הלוחם שהתעורר לבין הרופא שהציל את חייו היה טעון ברגשות שלא זקוקים למילים. ר', שמתמודד כיום עם שיקום אינטנסיבי במחלקת השיקום של שיבא תל השומר, כולל ניתוחים נוספים וטיפולים מורכבים, מפגין תעצומות נפש מעוררות השראה. "הוא רתום לאתגר בצורה בלתי רגילה", מספר ד"ר ש' בהערכה גלויה.
היום, כשהם יושבים זה לצד זה, האחד בכיסא גלגלים בתחילתו של מסע שיקום, והשני במדים, מוכן לחזור לגדוד – הקשר ביניהם חזק יותר מכל פקודה צבאית. סמל ר' מתמקד בשיקום, לומד מחדש פעולות בסיסיות ומתמודד עם השינוי במראה פניו בגבורה שקטה. ד"ר ש', שממשיך בתפקידו ורואה בהצלת חיים שליחות עליונה, נושא עמו את הצלקות והניצחונות של המלחמה הזו.
4+בתוך שגרת השיקום המפרכת בשיבא, בין הפיזיותרפיה לניתוחים החוזרים, מצאו השניים דרך לשמור על שפיות ואופטימיות בעזרת הומור שחור ששמור רק למי שהביט למוות בעיניים. באחד המפגשים המרגשים ליד מיטתו של ר', נולדה ביניהם "התערבות" שצופה פני עתיד: מי יזמין את מי לבירה כשהכל ייגמר.
"סגרנו שכשהוא משתחרר ועומד על הרגליים, אנחנו יושבים על בירה בחוץ, כמו שני אזרחים רגילים", מספר ד"ר ש' בחיוך ששובר לרגע את המתח. "אני טוען שהסיבוב עליו כי הצלתי אותו, הוא טוען שהסיבוב עליי כי הוא זה שסובל עכשיו בשיקום. האמת? לא משנה מי ישלוף את הארנק, העיקר שנשב שם יחד". ההבטחה הזו, לדרינק פשוט של אחרי המלחמה, הפכה עבור ר' לעוד יעד בדרך להחלמה, סמל מוחשי ליום שבו יוכלו להביט לאחור על התופת ברפיח – ולהרים כוסית לחיים שקיבלו במתנה.
