פרסמנו הערב (חמישי) בחדשות 14: אחרי הודעת צבא לבנון הבוקר – "סיימנו לפרז את האזור מדרום לליטני מנשק חיזבאללה", ותשובת ראש הממשלה בנימין נתניהו שענה בנימוס: "אני מעריכים את המאמצים אבל התוצאה רחוקה מלהיות מספקת", נשאלת השאלה לאן פנינו בלבנון.
שווה לשים לב לניסוח של צבא לבנון: הוא לא טוען שחיזבאללה פורק מנשקו, לא מדבר על הישג אסטרטגי, אלא רק על כך שהוא "סיים" את פעולתו. ניסוח טכני, כמעט מנהלי, שמרמז יותר על סיום משימה מאשר על שינוי מציאות.
1+אז אחרי שנתנו צ'אנס הגיע הזמן לקבל החלטות ובפני מדינת ישראל שתי אפשרויות.
האחת ללכת על מבצע מוגבל כדי לכסח מחדש את ההתעצמות של חיזבאללה. המשמעות פעולה של בין יממה לכמה יממות בודדות בלבד במטרה לקחת מחיזבאללה את התשתיות שנשארו לו וכאלו שהוא גם שיקם. סביר שהפעולה תבוצע גם בדרום לבנון, שם חזר הארגון להשתקם ובאזורים שבהם הארגון לא פורז מנשקו: גם מדרום לליטאני באזורים שלא פעלנו בהם.
ההערכה בישראל היא שחיזבאללה מחזיק ביותר מעשרת אלפים איומים לעבר המדינה, מרחפני נפץ ועד טילים בינוניים. יתכן שהוא מחזק במספר טילים בעלי יכולת של דיוק כאלו שאנחנו מאוד לא רוצים לפגוש אותם. ישראל מנסה להגיע להישג בלי לגרור את האזור למלחמה, ובלי לתת לאיראן תירוץ לסיים את המהומות ברחובות ולהצטרף כדי ל"הציל" כביכול את חיזבאללה.
1+האופציה השנייה להמשיך את מה שעושים כבר יותר משנה, תקיפות נקודתיות, סיכולים ממוקדים על בסיס יומי במה שמוגדר מערכה מתחת לרף הסלמה. זה הרבה יותר איטי והרבה פחות אפקטיבי.
השורה התחתונה: ישראל מבהירה שמה שצבא לבנון מכנה "סיום" הוא לכל היותר התחלה. חיזבאללה לא פורק מנשקו, איראן ממשיכה לפעול במדינה, והפער בין ההצהרות הלבנוניות למציאות בשטח עדיין עצום. ההחלטה נתונה בידי הדרג המדיני וראשי מערכת הביטחון.
