גלי, זו אחריותך.
אתמול זה כבר לא היה עוד חלון ראווה של מחאה, לא עוד ויכוחים תיאורטיים, אתמול ילד בן 14 איבד את חייו בעקבות מציאות שנוצרה כאן בהחלטות של המערכת.
"אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי", אמירה מסוכנת שיצאה מפיה של היועמ"שית שגורמת לאנשים לקפח את חייהם, כי כולנו זוכרים אין ספור הפגנות של השמאל בשנים האחרונות: חסימות, התפרעויות, עימותים. ובכל פעם שנהג העז להתקדם, אפילו מעט, שוטרים היו קופצים עליו, הוא היה נעצר והמדינה כולה הייתה רועדת.
אבל כאן, כשמדובר בילד חרדי, פתאום שקט, פתאום איפוק, פתאום אדישות. והתחושה קשה – כאילו הדם החרדי פחות חשוב, כאילו האכיפה שייכת רק לצד אחד, כאילו יש כאן שתי מדינות לשתי אוכלוסיות.
וכשהמערכת נותנת הכשר להפרות סדר – הרחוב מקבל אות. גבולות מיטשטשים, האחריות נעלמת, ומי שנפגע ראשון הוא החלש ביותר. הילד שאין לו גיבוי תקשורתי, אין לובי ואין צעקה שתגן עליו.
גלי – זה קרה באקלים שנוצר מלמעלה. זה קרה אחרי שהופקרו הגבולות, זה קרה כי למישהו היה נוח להרחיב את מרחב הכאוס. ילד בן 14 שילם בחייו. זה לא אמור לקרות במדינה מתוקנת, וזה לא יכול לעבור בשקט.
