כקצין משטרה לשעבר ואב לקצין משטרה בהווה, אני מסרב לשתוק מול ההסתה של ח"כ אחמד טיבי נגד שוטרי ישראל. שלושה עשורים מלאים לבשתי מדים, עמדתי בזירות קשות, קיבלתי החלטות בשניות ונשאתי אחריות כבדה על חיי אדם.
הבן שלי, קצין משטרה מכהן, קם כל בוקר לשירות תובעני ומסוכן שאף פוליטיקאי לא היה מחזיק בו שבוע ימים. כשח"כ טיבי עומד באולפן טלוויזיה, משתלח בדובר המשטרה, מכנה אותו "אפס" ו"פקיד מושתן", ומרחיב את ההכפשה עד כדי תיאור המשטרה כ"מאפיה שמעלימה ראיות", זה אינו ויכוח פוליטי אלא יריקה בפרצוף של כל השוטרים במדינה, ולכך איני מוכן להסכים.
3+חשוב להבהיר: המשטרה אינה מאפיה והשוטרים אינם עבריינים. מי שמדביק תוויות של ארגון פשיעה לגוף שאוכף חוק עושה מעשה מסוכן, מופקר וחסר אחריות. טיבי לא דיבר מתוך ממצאי תיק החקירה כשטען שהמשטרה העלימה ראיות מזירת האירוע בתראבין, אלא מתוך בוז עמוק למשטרה של מדינת היהודים.
זהו בדיוק הדפוס המסוכן שבו השוטר לא נתפס כאדם אלא כסמל, ועל הסמל הזה מותר לדרוך, לירוק ולהעליל. ראינו זאת גם אצל ח"כ עופר כסיף, שתקף פיזית שוטר שביקש ממנו לעצור; לא הקשבה ולא דוגמה אישית, אלא זלזול מוחלט בסמכות החוק במדינה דמוקרטית.
3+יש לומר בקול ברור: מי שתוקף שוטרים מילולית או פיזית אינו נאבק למען הדמוקרטיה, אלא חותר תחתיה. השוטר אינו "המשטר" או "הכיבוש", הוא קודם כל בן אדם עם משפחה וילדים, הנושא באחריות שאף ח"כ אינו נושא בה.
כשנבחר ציבור מכנה את המשטרה "מאפיה", הוא נותן רוח גבית לכל עבריין ולכל מסית שמחפש לגיטימציה לפגוע בשוטרים. איני מבקש חסינות מביקורת על המשטרה, ביקורת ופיקוח הם הכרחיים, אך אני דורש גבול ברור שלא חוצים אותו. הכפשה, ביזוי והסתה נגד לובשי מדים הם קווים אדומים שאסור לנבחרי ציבור לחצות.
3+לסיכום, מי שמאשים אחרים באלימות ובשחיתות בזמן שהוא עצמו משתמש בשפה גסה ומסיתה, מקיים את הכלל "הפוסל במומו, במומו פוסל". אין כאן מחלוקת אידאולוגית אלא מאבק על גבולות השיח ועל עצם הלגיטימיות של שלטון החוק.
מי שמחליש את לובשי המדים מחזק את העבריינות ומערער את הביטחון של כולנו. שוטרים הם קו ההגנה האחרון בין סדר לאנרכיה, ומילים אינן נשארות באולפן אלא יוצאות לרחוב והופכות לאלימות. על כל מי ששותק, ממקום של פחדנות ולא ממלכתיות, לזכור את אמרת חז"ל: "חכמים, היזהרו בדבריכם" (אבות א', י"א).
