אתמול שודרה תכנית הפטריוטים מיישוב גבעות בר שבדרום, יישוב יהודי קטן הסמוך לתראבין, לא הרחק מבאר שבע. מטרת השידור הייתה להביע סולידריות עם תושבי הדרום, החיים זה שנים תחת מציאות של פשיעה קשה שמקורה במרחב הבדואי הסמוך. במהלך השידור עצמו נשמעו שוב ושוב צרורות ירי מהיישוב השכן, מה שמהווה תזכורת חיה לחיי היום-יום של אזרחים ישראלים בנגב הפרוע.
ההשתתפות כפאנליסט בתוכנית כזו מחייבת הגעה, לעיתים בדרך חתחתים, אל מקומות שרבים מאנשי התקשורת אינם מגיעים אליהם כלל. זהו מסע מתמשך ביישובי יהודה ושומרון, בשדרות ובנגב, מסע אל אוכלוסיות שהתקשורת האליטיסטית נוהגת לסקר מרחוק, באופן נקודתי ולעיתים מתנשא, תוך סימון חובה מקצועית וחזרה מהירה לאולפן. הפטריוטים לעומת זאת פועלת אחרת: הקשר עם הצופים הוא לא סיקור מזדמן, אלא מבטא קשר מתמשך המבוסס על נוכחות, היכרות ואמפתיה. זה הדיאנאיי של התכנית הזו.
2+כפי שינון מגל נוהג לומר, הפטריוטים איננה רק תכנית אלא "אירוע". מתוך תפיסה זו נולד גם אוטובוס הפטריוטים – אוטובוס ממותג שמסתובב ברחבי הארץ, אוסף קהל מאזורים שונים ומכניס את הציבור עצמו אל תוך התוכנית. עד כה נרשמו לאוטובוס קרוב לאלף נשים וגברים, לא כקהל פסיבי אלא כמשתתפים במרחב הציבורי שהתוכנית מבקשת ליצור, ובכלל זה הפינה: "מסר לאומה"; פינה שבה כל אזרח יכול לדבר לכל עם ישראל. וביום ראשון כשהגיע האוטובוס מחיפה, אי אפשר היה להכניס סיכה באולפן. הכל היה מפוצץ, ססגוני, מלא בהתלהבות של הקהל.
הפער בין הגישה הזו לבין זו של ערוצי השמאל בולט. במשך שנים סיפקה קשת 12 לציבור שילוב של בידור וחדשות מתוך עמדה אליטיסטית מובהקת, כזו שמציבה מרחק ברור בין המסך לבין הצופים. לעומת זאת, "הפטריוטים" בערוץ 14 אינה מבקשת לייצג את הציבור מלמעלה, אלא לחבר אותו ישירות למעשה התקשורתי עצמו. על משקל דבריו של מקלואן אפשר לומר שעבור הפטריוטים: "העם הוא המסר".
2+הנתונים האחרונים מצביעים על כך שמדובר במגמה. ביום ראשון האחרון צפו יותר אנשים בפטריוטים מאשר בתכנית הפריים-טיים של קשת 12, והפערים בין ערוצי החדשות מצטמצמים בהתמדה (וזה עוד לפי תחשיבי הרייטינג של ועדת המדרוג שעליה שולטות קשת ורשת). כפי שציין אלדד קובלנץ, כאשר חמישה אחוזים פחות צופים בחדשות 12 ושלושה אחוזים יותר צופים בחדשות 14 בשנת 2025, ברור שמדובר רק בשאלה של זמן.
כמו בפוליטיקה, גם כאן הכלל פשוט: מי שמשרת ציבור רחב וזוכה לאמונו, מתחזק לאורך זמן. מי שממשיך לשרת אליטות סגורות, קפלניסטיות ומתנשאות, נוטה לגלות באיחור שהקשר בינו לבין הציבור נשחק. וזה בדיוק מה שהאליטות הקפלניסטיות חוות כל פעם ביום הבחירות; כי אליטה בהגדרה היא מיעוט, ואליטה שלא מתחברת לעם באופן אותנטי לא יכולה לזכות באמונו.
