פרסמנו הערב (שלישי) בחדשות 14: בימים האחרונים בוחנים בישראל את סדר העדיפויות של זירות הלחימה. עד לא מזמן, ההנחה הרווחת במערכת הביטחון הייתה שישראל מתקרבת למערכה בלבנון בתיאום עם הדרג המדיני, ושהעימות עם חיזבאללה הוא הזירה הבאה המרכזית כבר בתקופה הקרובה, מכורח המציאות אולי הבלתי נמנעת.
אבל ההתפתחות בזירה המרכזית כנראה משנה את התמונה. וכאן מגיעה איראן. לא כזירה מיידית בהכרח, אבל כראש הנחש. יותר ויותר קולות במערכת שואלים: אם כבר נגיע למערכה, אולי היא לא תבוא דווקא מלבנון כרגע, אלא מהאויבת הגדולה. זאת שכבר ספגה מהלומה, אך בעקבות ניסיונות השיקום המהירים שלה – דרושה אחת נוספת.
1+בנוסף, עזה. למרות חודשים ארוכים של לחימה, אי אפשר לומר שישראל ניצחה שם באופן מלא.חמאס נפגע קשות, אך לא הוכרע, והעורף הישראלי מתקשה לקבל מציאות שבה גם 3 שנים לאחר הטבח הנורא, לא תושג הכרעה ברורה.
זירה שלישית, תימן. החות'ים הפכו מזירה שולית לאיום אסטרטגי על חופש השיט והכלכלה. ישראל מבינה שכאן נדרשת סגירת מעגל ברורה, ולא רק חיסולים ממוקדים.
1+מעבר לזירות האלה הייתה ונותרה זירה קרובה ומסוכנת אולי מכולן – יהודה ושומרון. זירה שבאופן קבוע "מבעבעת", אבל במציאות של אתגרים בזירות אחרות עלולה יו"ש להתפוצץ בגל רחב של פיגועים והתקוממות, במיוחד אם חיזבאללה או איראן יחליטו ללחוץ על כפתור יום הדין בתיאום.
