הסיפור המדהים הבא לא היה אמור להיכתב בכלל. בחודש שעבר הגיע ללבנון יצחק הורביץ, יהודי המחזיק באזרחות זרה, ומצא את עצמו בעומק המעוזים של האוכלוסייה השיעית בלבנון – המקומות שמהם חיזבאללה מדבר על חיסול ישראל. כתבנו אחקים הימלפרב ישב איתו לשיחה כדי לשמוע את סיפורו.
תחילה, הורביץ נשאל על ביקורו בקבר של נסראללה: "דבר ראשון, אתה רואה נהירה. אוטובוסים על גבי אוטובוסים, מגרש חניה ענק מלא מכוניות ורכבים שהגיעו מכל רחבי לבנון, ובעיקר מדרומה. אתה רואה ילדים במדי בית ספר צועדים לכיוון הכניסה לקבר".
3+בשלב זה, יצחק משחזר את הרגעים שלפני הכניסה לקבר: "בכניסה עומדים חבר'ה של חיזבאללה עם סרט צהוב על היד ונשקים כמובן. זה קצת הזכיר לי את הכותל מי שנראה להם בסדר מעבירים, מי שלא – עוצרים". לדבריו, החזות הזרה שלו משכה את תשומת לבם של השומרים, וגם אותו עצרו לבדיקה.
"מי שהיה איתי הוא מישהו שמכירים אותו ואת משפחתו, הוא אמר להם שאני איתו והסביר להם מי אני ומה אני. עשו לי בדיקה שטחית, בדקו שהדרכון שלי תואם למה שאמר המלווה, ונכנסתי. זה היה הרגע שבו קצת חששתי". הקבר עצמו, יצחק מדגיש, אינו אתר תיירות: "זה מסגד. וכשאני הגעתי, ציפו ממני שגם אגש לקבר, שאתפלל, שאגיד משהו".
3+כאן ניצב יצחק בפני דילמה: "הבנתי שאני חייב למלמל משהו. באותו רגע שמעתי צעקות שבר ובכי מעזרת הנשים, וזה הזכיר לי את שירת דבורה – שבה מסופר הבכי של אם סיסרא בספר שופטים. השירה הזו מסתיימת במילים: 'כן יאבדו כל אויביך ה, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' – וזה מה שאמרתי שם". אחרי שסיים, אחד הנוכחים פנה אליו: "הבחור שאל אותי מה אמרתי, אמרתי לו שהתפללתי, והוא השיב לי: 'נקווה שהתפילה שלך תתקבל'. אמרתי לו: 'כן, אני מאוד מקווה'".
יצחק הוא היסטוריון, חוקר וכתב של המגזין החרדי "בקהילה" ושל גופי תקשורת בארצות הברית. הוא ביקש שלא נחשוף את פניו וגם לא את סיפור הכיסוי שאיתו נכנס ללבנון. יש אנשים שזה עלול לסכן אותם. בפגישה יצחק חבש כובע שקנה בשוק בצידון ועליו מתנוסס דגל לבנון.
3+במסע שלו ללבנון הוא לא הגיע רק לקבר של נסראללה. העובדה שהוא חוקר קהילות יהודיות ואתרים היסטוריים, הייתה אחת הסיבות המרכזיות שהביאו אותו למדינה. במסגרת זו הוא מספר על מפגש מפתיע עם יהודים שחיים בלבנון גם היום: "יש בערך מניין וחצי של יהודים, ביניהם גם נשים, והם לא מתכנסים בבית הכנסת מפני שמבחינתם זה דבר מסוכן. רובם גם לא מזדהים כיהודים בפומבי, אך הם שומרים מצוות, מתכנסים מדי פעם לתפילות ולמועדים באופן פרטי. הקהילה מטפלת בצורה מאוד מסורה בבית הקברות היהודי, שגם בו ביקרתי".
מעבר לביירות, יצחק הגיע גם לדרום לבנון – חבל הארץ שנשלט ביד רמה על ידי חיזבאללה. בכפרים השונים הוא ראה הרס כבד. "אתה נוסע ורואה בית אחרי בית מופצץ". כששאל מדוע לא משפצים, קיבל תשובה חד-משמעית: "אמרו לי: אם נשפץ – זה יופצץ שוב, לכן אי אפשר לגעת. למרות שהאויב מעבר לגבול מתעקש לפגוע בנו, אנחנו נשתקם ונראה להם בסוף".
3+בחודשים האחרונים ישראל וארצות הברית מנסות להביא לפירוק חיזבאללה מנשקו. יצחק מטיל בכך ספק מוחלט: "מהרושם שלי, ממה שדיברתי, ממה שראיתי – אף אחד שם לא חולם להתפרק מנשק. לא בדאחיה ולא בעדה השיעית. אף אחד לא הוריד את התמיכה מחיזבאללה ולא מההתנגדות לישראל".
בלבנון יש עדיין יהודים, יש בני אדם, אבל יש גם ארגון אחד שמחזיק את כולם כבני ערובה. יצחק חזר משם חי, אבל בלי אשליות: חיזבאללה אינו מוותר על המאבק המזויין נגד ישראל.
