נתינים. ככה הם קראו לעצמם. כן כן בצניעות אופיינית. נתינים. אבל זו לא אבחנה – זו הצגה, הסחת דעת. אל תתבלבלו, ככל שהם מתקרבנים יותר כך הם שולטים יותר. זו שיטת הקוזאק הנגזל – בוכים כמו מסכנים ומתנהלים כשליטים.
זו לא אזעקה, זה מסך עשן. בשבוע האחרון בג"ץ לא טעה, הוא פשוט המשיך קו. שימו לב, בשבוע אחד זה מה שעשה בג"ץ: עצירת החלטת הממשלה לסגירת גלצ, עצירת התקציבים לחינוך החרדי, עצירת חקירת מבקר המדינה על אירועי ה-7.10
וביטול האיסור להעסיק עובדי הוראה תומכי טרור.
כל החלטה לבד עטופה בנימוקים, אבל ביחד זו כבר לא פסיקה – זו מדיניות. זו הנהגה בלי בחירות. הכנסת מחוקקת, הציבור מצביע, ובזמן שמספרים לנו שהם נתינים, והם מאמינים בלב שלם שגנבו מהם את המדינה, אותם אנשים בדיוק – קובעים הכול.
ואז מגיע האדמו"ר אהרן ברק ומזהיר שהדמוקרטיה בסכנה. הדמוקרטיה לא נעלמת בגלל פוליטיקאים, היא נעלמת כשמי שלא נבחר – הוא המחליט. אי אפשר להיות גם הקורבן וגם מי שמחזיק את המפתחות.
ואם בג"ץ כבר הנהגה בפועל, אולי הגיע הזמן לעשות סקרים ולבדוק כמה מנדטים יש למפלגת בג"ץ בראשות יצחק עמית.
