בוונצואלה נעצר השבוע ניקולס מדורו, אירוע שמהווה חוליה נוספת בשרשרת מתהדקת של קריסת משטרי רשע בעולם. מי שמביט בתמונה הרחבה מתקשה להתעלם מן הדפוס: עריצים נופלים, ארגוני טרור מתפוררים, וציר רשע שלם נכנס למצב של מגננה.
במהלך השנה האחרונה ראינו את קריסת שלטון אסאד בסוריה, את חיסולם של נסראללה וסינוואר, את פגיעת העומק במפקדות החות'ים בתימן – וכעת, גם את נפילת העריץ של ונצואלה. במקביל, האדמה רועדת מתחת למשטר האייתוללות באיראן, שמבין היטב: הסדר הישן מתפרק.
2+אין כאן רצף מקרי. ההיסטוריה מלמדת שממלכות רשע אינן שורדות לאורך זמן. כך קרס הרייך הנאצי לפני שמונים שנה, כך התפרקה ברית המועצות לפני שלושה עשורים וכך נופלות היום ממלכות כוח, דיכוי ושקר, אחת אחרי השנייה.
המכנה המשותף ברור: שנאה לישראל, זלזול מוחלט בחיי אדם, שלטון מושחת, וריכוז עושר בידי עריץ קטן על חשבון עם רעב ומדוכא. בין אם מדובר בברלין של שנות ה-40, במוסקבה הקומוניסטית, בדמשק, בטהראן או בקראקס, אותו דפוס חוזר שוב ושוב.
מדורו, כמו עריצים אחרים, בנה את כוחו על דיכוי, על שליטה בכוח הזרוע, ועל ביזת אוצרות המדינה. ונצואלה העשירה בנפט הפכה תחתיו למדינה קורסה, עם מיליוני פליטים, רעב, הפסקות חשמל וקריסת מערכות בסיסיות. זה אינו "כישלון כלכלי" – זהו כישלון מוסרי עמוק.
2+לכן נפילתו איננה רק אירוע פוליטי. היא מסר. מסר לעמים החיים תחת דיקטטורות. מסר לעריצים שעדיין יושבים על כסאם. ומסר לעולם כולו: שלטון המבוסס על רשע – סופו ליפול. אנחנו, עם ישראל, מכירים את התהליך הזה היטב. כבר דורות אנו מתפללים בראש השנה על כיליון הרשע בעשן ועל סילוק ממשלות הזדון מן הארץ.
מי שמוכן להרים את הראש מעל הכותרת היומית, רואה שהתפילה הזו אינה רק טקסט, היא תיאור מציאות בהתהוות. העריצים יודעים זאת. לכן אנחנו שמחים – והם רועדים. והסיבה פשוטה: אלוקים אינו עושה חצי עבודה. מי שבנה את כוחו על דם, פחד ושקר – ימצא את עצמו, במוקדם או במאוחר, בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
