יממה אחרי הפסגה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבה עלתה במפורש סוגיית ההתחמשות של משטר האייתולות, בטהרן מבינים היטב: מרחב הטעות הולך ומצטמצם.
מאחורי דלתות סגורות, בצמרת האיראנית יודעים שעליהם לחשב מסלול מחדש. תקיפה נוספת, אמריקאית או ישראלית, כבר אינה תרחיש תיאורטי. לא רק מתקני הגרעין על הכוונת, אלא גם תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן.
כלפי חוץ, לעומת זאת, השפה נשארת לוחמנית. עלי שמחאני, יועצו הקרוב ביותר של המנהיג העליון עלי חאמנאי, פרסם ברשת X אזהרה חריפה: כל תוקפנות תיענה בתגובה חמורה, מיידית ובלתי צפויה.
אך בזמן שהמשטר מאיים החוצה, הוא מתמודד עם איום אחר לגמרי מבית. ברחוב האיראני נרשמת הסלמה. גל מחאה רחב התפרץ בעקבות שפל חדש של המטבע המקומי. הריאל האיראני צנח, כוח הקנייה התרסק, ואזרחים רבים מתקשים לרכוש מוצרים בסיסיים. המשטר מתקשה לספק תשובות. במקום פתרונות, האזרחים שומעים בעיקר הבטחות ריקות והסברים לא מספקים מצד גורמים רשמיים.
כבר שלושה ימים שהמחאה נמשכת. היא החלה בקרב סוחרים ובעלי חנויות בטהרן, אך בתוך זמן קצר התפשטה לערים נוספות ולשכבות רחבות יותר באוכלוסייה. בתקשורת המזוהה עם המשטר מנסים לצמצם את האירוע ולהגדיר אותו כ”מחאה כלכלית בלבד”, ורשתות השלטון נשלחות לשטח כדי להוריד את גובה הלהבות.
אבל בשטח התמונה מורכבת יותר. יש אזורים שבהם כוחות הביטחון כבר עושים שימוש בנשק חם נגד אזרחים. משיחות שקיימנו עם תושבים עולה חשש עמוק: אין להם אמצעי הגנה, ואין להם כתובת לפנות אליה.
וכל זה מתרחש כאשר איראן נכנסת לימים קרים במיוחד. הטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס, ושלג כבד מכסה אזורים נרחבים במדינה. הימים הקרובים יהיו מבחן של ממש. השאלה הגדולה היא האם הציבור ימשיך לצאת לרחובות גם בקור העז, או שהמשטר יצליח לשבור את גל המחאה לפני שיתפתח לאיום רחב בהרבה.
