ועדת העבודה והרווחה דנה בתקופה הארוכה שנאלצים נפגעי תקיפה מינית להמתין לטיפול נפשי במרכזים הייעודיים לכך. בפתח הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ מיכל וולדיגר: "הדיון מתקיים על רקע פניות של נפגעות ונפגעים המספרים על המתנה בלתי נסבלת של חודשים רבים למענה טיפולי".
לדבריה, "עצם הפנייה של נפגע לעזרה היא צעד אמיץ מאין כמוהו והמסר המועבר בדרישה להמתין זמן רב הוא בעייתי ועלול לעורר קשיים כמו פוסט טראומה, דיכאון וחרדה, לשחזר תחושות של חוסים אונים ונטישה ולפגוע ביכולת לנהל שגרת חיים. זה דבר שניתן לתיקון ולא יתכן שברגע הקריטי בו נפגע או נפגעת פונים לעזרה ואפשר לייצר את השינוי- המערכת לא נמצאת שם עבורם".
4+הדיון התקיים לבקשת ח"כ לימור סון הר מלך, יו"ר השדולה לטיפול בפגיעות מיניות שאמרה: "עיכוב בקבלת מענה נפשי בזמן אמת הוא לעיתים קרובות קריטי לנפגעים ולזמן הזה יש השפעה ישירה על מצבם. כשל נוסף הוא שהיום יש רק מרכז אחד בכל עיר שיכול לזכות במכרז, זה מייצר תורים ארוכים והיעדר מענה מתאים לכלל האוכלוסיות בעיר. בנוסף, המענה הטיפולי מוגבל היום ל-3 שנים והניסיון מלמד שזה לא מספיק כדי להגיע לשיקום מלא. בעיה נוספת היא מטופלים שנאלצים לעבור למטפל אחר בגלל אי הכרה של המדינה במטפל נוכחי. זה פוגע ברצף הטיפולי ובקשרי האמון שנוצרים עם המטפל הקבוע".
עוד ועו"ס דור אילון, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: "אנחנו פוגשים נפגעים רבים שבקושי רב אוזרים אומץ לפנות לעזרה ואז אומרים להם להמתין חודשים רבים. במרכז זמן ההמתנה הממוצע עומד על כחצי שנה וככל שמתרחקים גיאוגרפית לפריפריה זה עולה ומגיע עד שנתיים וחצי. כל שקל שנשקיע עכשיו בשיפור המענה הטיפולי יחסוך 10 שקלים אחר כך על נפגעת שלא תזדקק לאשפוז ותסבול מנזק אישי עצום, לצד הנזק הכלכלי למדינה".
4+ח"כ שרון ניר: "פגיעה מינית עדיין נמצאת תחת הסתרה ובושה ולא של הצד הנכון. טיפול נפשי הוא דבר שמציל חיים, משנה תודעה, זה נדרש והכרחי לנפגעים והם נעזרים בו כשהוא מונגש וזמין. זה מגיע להם ואנחנו חייבים לשנות את המצב הזה".
אדם שנפגע מינית בילדותו ביקש לאפשר לנפגעים שהתחילו טיפול באופן פרטי להמשיך עם אותו מטפל בסיוע של המדינה: "אני מטופל אצל פסיכולוג שמתמחה בפגיעות מיניות. רק לאחר כמה שנים נודע לי שיש מרכזים שיכולים לעזור ולא רציתי לעבור למטפל אחר. אם המדינה תאפשר לאדם להישאר אצל המטפל שלו, אפילו במימון חלקי, זה יקל על העומס והתורים וגם יאפשר לאדם שכבר בנה ונתן אמון במטפל להמשיך את הטיפול".
4+עו"ד יוסי רוטרמן המלווה נפגעי עבירה אמר: "מדובר בהמתנה שנייה. הראשונה היא במשך החקירה כי מרגע שנפגע מגיע לתחנת משטרה הוא לא יכול להיות מטופל כי זה 'זיהום חקירה' וזה בפני עצמו יכול לקחת חודשים ואף שנה. זמן ההמתנה מעמיק את הפגיעה וחלק מהנפגעים עוברים בינתיים להתמכרויות, מצבם מידרדר ואז הטיפול משתנה מהותית".
רחלי שרון גרטי ממשרד הבריאות ציינה כי חשוב לעסוק במניעה ובמיגור הפגיעות המיניות עצמן וכן סיפקה מספר פרטים ונתונים אודות פעילות המשרד להרחבת כוח האדם הטיפולי והמענים בשטח. בין היתר ציינה כי בין השנים 2022-2024 הגדיל המשרד ב-25% את מספר המטפלים במערכת הציבורית, אולם לא ידעה לציין כמה מהם עוסקים בתחום של טראומה מינית. עוד עולה מדבריה כי ישנם שני בתים מאזנים שמפעיל המשרד המזוהים יותר עם הנושא של פגיעות מיניות אך אינם ייעודיים לו וכי במרפאות לבריאות הנפש ישנם צוותים ייעודיים לתחום.
4+יו"ר הוועדה ח"כ מיכל וולדיגר אמרה למשרד הבריאות: "המצב קטסטרופלי ואתם מדברים על המתנה של שנה וחצי כאילו זה עניין של מה בכך, מגיעים לדיון עם נתונים כלליים ובלי תשובות אמיתיות. אנחנו רוציםמ להבין למה מחכים כל כך הרבה זמן? מה חסר, איפה ומה הצעדים שצריך לעשות היום כדי לשפר? אם אין לכם את הכלים לתת את המענה לנפגעים אתם אלה שצריכים להיות מוטרדים.
"לזעוק, לדפוק על השולחן לעשות מה שצריך עד שהדבר הזה משתנה". ח"כ וולדיגר דרשה מהמשרד להעביר לקראת הדיון הבא, שייערך בשיתוף עם ועדת הבריאות, נתונים ברורים ומפורטים אודות זמני ההמתנה, פערי כוח האדם וכן מידע על יוזמות לקיצור זמני ההמתנה וטיוב הטיפול, כבר בשלב של הטיפול הראשוני ולא רק במקרי קצה".
