אתמול (שני) חזינו במחזה שלא רואים בכל יום: פסגה משמעותית בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא האמריקני דונלד טראמפ. מדובר בצמד ענק שמוביל מהלכים גדולים ומביא בשורות אמיתיות למדינת ישראל.
אך למרות גודל השעה, עולה השאלה כיצד ייתכן ש"החמוצים" נשארים חמוצים, ושרוב האולפנים שומעים דבר אחד אך מפרשים את ההפך הגמור? לפני הפגישה הם סיפרו לנו שנתניהו כלל לא הוזמן, שהוא נוסע לנופש או שהכול הצגה, אך מרגע שהתבדתה תחזיתם – הם פשוט העלו הילוך.
לאחר הפגישה, במקום להודות בטעות, בחר ערד ניר לכנות את המאורע "מופע ליקוקים". איזו רמה נמוכה ואיזו בורות. כאשר נשיא ארצות הברית מזמין מנהיג ישראלי בפעם השישית, זהו אינו מופע חנופה אלא הישג מדיני כביר וחיזוק משמעותי למדינת ישראל.
אל המקהלה הצטרף עד המדינה ניר חפץ. מכל הנושאים האסטרטגיים שנדונו, כמו החזית האיראנית והעזתית, מה שהטריד את מר חפץ היה המראה של נתניהו. נראה כי נגמרו הטיעונים הענייניים, ונשארנו רק עם גיבוב של קשקושים.
בכל מדינה אחרת, כשמנהיג המעצמה החזקה בעולם מפרגן לראש הממשלה באופן כזה, זהו רגע של גאווה לאומית. אך באולפן של ערוץ 13, גיל תמרי בוחר שוב להקניט גם את טראמפ. זוהי כבר אינה ביקורת לגיטימית, אלא תרבות של מניפולציה. בסופו של יום, את העובדות אי אפשר לטשטש: יש כאלה שעושים היסטוריה, ויש כאלה שנשארים מאחור וצועקים שטויות מהיציע.
