מאות אלפי פועלים פלשתינים עבדו לאורך שנים בישראל ובאזורי התעשייה הסמוכים לגדר ההפרדה. ממשלות ישראל לדורותיהן ראו ב"יחסי עבודה" אלה גורם מייצב, המשלב אינטרס ביטחוני של הפחתת תסכול בצד הפלשתיני עם אינטרס כלכלי של כוח עבודה זמין.
אולם אירועי ה-7 באוקטובר, שבהם נטלו חלק גם עובדים בעלי היתרים מעזה, המחישו עד כמה התלות הפכה למוקד חדירה ביטחוני ומודיעיני. כעת, החשש המרכזי הוא שכשל מערכתי דומה עלול להתרחש גם ביהודה ושומרון, זירה שבה הועסקו טרם המלחמה כ-150 אלף פלשתינים באופן מוסדר ועוד רבבות נכנסו כשוהים בלתי חוקיים, מה שרוקן מתוכן את רעיון הגדר והפך את הגבול למרחב חצייה פרוץ.
1+נוכח השינוי האסטרטגי, במידה והממשלה תבחר בעצירה מוחלטת של כניסת פועלים מיו"ש, המשמעות תהיה סגירה הרמטית ומעבר אך ורק דרך מסופים מוסדרים. כדי להבטיח סגירה כזו, יש להעלות באופן דרמטי את היקף כוחות צה"ל בקו התפר, שכן כיום הגזרה מאוישת בכוחות חלקיים הממוקדים ברובם בהגנה בתוך השטח או בהתקפה, ופחות בהחזקת המרחב.
להערכה ראשונית, סגירת הגבול שאורכו כ-700 קילומטרים (שרבע ממנו אינו גמור פיזית) תחייב את הכפלת סד"כ הכוחות ביו"ש. הסתמכות על טכנולוגיה לבדה כבר הוכחה כבעייתית, ולכן המאמץ ידרוש שילוב של השלמות הנדסיות, מערך תצפיות, יחידות תגובה מהירה וגיבוי טכנולוגי יקר, מהלך בעל השלכות כלכליות כבדות.
במקביל למאמץ הביטחוני, נדרש פתרון למשק באמצעות יבוא כוח עבודה זר מהמזרח הרחוק או ממזרח אירופה. למהלך זה יתרונות ברורים בשיפור ביטחון הפנים וצמצום חדירת טרור, אך יש לקחת בחשבון שייתכן וסגירת הגבול תוביל להדרדרות כלכלית-חברתית ברשות הפלשתינית.
1+תהליך זה עלול לייצר חוסר יציבות שיוביל לתסיסה פנימית, אשר תופנה בסופו של דבר כלפי ההתיישבות ותחייב מעורבות ביטחונית ישראלית עמוקה יותר בתוך השטח. השליטה ביו"ש היא תנאי חיוני לביטחון המדינה, אך היא אינה פוטרת אותנו מהתבוננות מפוכחת על ההשלכות בצד הפלשתיני ועל הצורך בניהול סיכונים מחושב מול מדיניות של ביטחון מוחלט.
בסופו של דבר, אירועי ה-7 באוקטובר הבהירו כי מדיניות המבוססת על אמון חלקי פשטה את הרגל, וממשלת ישראל ניצבת בפני הכרעה בין ביטחון יקר לבין סיכון מבוקר. בהסתכלות לאומית רחבה, אם נבחר לסגור לחלוטין את גבול יהודה ושומרון, עלינו להבין שזהו מהלך המחייב סדר כוחות רחב ומתמשך לאורך זמן.
השאלה איננה רק כמות הלוחמים הנדרשת, אלא נכונות החברה הישראלית לשאת בנטל. ללא הון אנושי שיעמוד לטובת מערכות הביטחון במספרים הנדרשים, לא יהיה ביטחון. שום גדר, מכשול או אמצעי טכנולוגי לא יפתרו את האוקסימורון של נושא הגיוס בחברה הישראלית, כאשר אוכלוסיות שלמות עדיין אינן נוטלות חלק במשימה.
