בואו נדבר היום על חשיפה אחת שמספרת את כל הסיפור: בשבוע שעבר, שרון אפק, המשנה ליועמ"שית ואחד האנשים הקרובים אליה ביותר, מהחבורה שמטיפה לנו יומם ולילה על ניקיון כפיים, שקיפות וטוהר מידות, נראה יוצא מביתה של החשודה המרכזית, יפעת תומר ירושלמי, שהודתה שהדליפה את הסרטון מחומרי החקירה וחשודה בשיבוש והפרת אמונים.
ואז מגיעה השאלה שבוערת בבטן: אם הכל כשר, אם הכל תמים, למה המשנה ליועמ"שית מתחבא כמו עבריין כשמצלמה מתקרבת? ולמה הפנים נעלמות?
1+ומה עוד יותר מקומם? היועמ"שית עצמה, שמצאת בניגוד עניינים עמוק, ולא יכולה להתקרב לחקירה הזאת, ובכל זאת האנשים שלה, אלה שאמורים להיות הכי נקיים, נפגשים בחשאי, מאחורי דלתות סגורות, עם החשודה המרכזית. זו לא טעות. זו שיטה. שיטה שבה מי שמבקר נרמס, ומי שמקורב נשמר ומוגן.
ומה אמורים לחשוב הלוחמים של כוח מאה, אלה שעל הגב שלהם הפרשה הזאת קיימת, כשהם רואים שהחקירה שאמורה לנקות את שמם נמרחת מהרגע הראשון, מזוהמת ומתנהלת כמו קומבינה צדדית, בכניסה אחורית, בביקור חפוז, שנגמר בהסתרת פנים.
1+זו לא שקיפות. זו בושה. זו לא מערכת שמגנה על החוק. זו מערכת שמגנה על עצמה. ומלווה לחקירה עדיין אין. האם יום יבוא וגם שרון אפק יוזמן למתן עדות על הפגישה הדיסקרטית? האם היועצת המשפטית לממשלה הייתה בסוד העניינים? ולמה פרשה שהייתה אמורה לפתוח כאן מהדורות מושתקת? איפה כל הפרשנים הגאונים שיודעים לקחת נושא זניח ולהפוך אותו למפלצת באולפן, והפעם ממלאים פיהם מים?
אנחנו לא נניח לזה. לא נוריד עיניים. לא נשתוק. ולא נרפה, עד שאלה שמסתתרים ייאלצו סוף סוף להסתכל לציבור בעיניים.
