המהלך הישראלי להכרה בסומלילנד אינו אירוע נקודתי ומבודד, אלא חלק מפאזל אסטרטגי רחב שנועד לעצב מחדש את המזרח התיכון תחת חזון ה"פקס אמריקנה 2". לדברי סא"ל במיל' עמית יגור הבוקר (ראשון) בריאיון אצל טל מאיר ב"על הבוקר", מדובר ביצירת גוש מדינות מתונות בהובלת ארה"ב, שנועד להוות משקל נגד לציר הרדיקלי של טורקיה וקטאר.
שרשרת הבריתות הזו נמתחת מאזרבייג'ן בצפון ועד לסומלילנד בדרום הים האדום. המיקום של סומלילנד הוא קריטי, שכן הוא משתלב עם האינטרסים של המעצמות הגדולות: הודו מחפשת נתיב סחר ימי בטוח לאירופה (IMEC), ואתיופיה משוועת לגישה לים. הכרה בסומלילנד מאפשרת לחבר את הנקודות הללו וליצור ציר מסחרי ואסטרטגי עוקף טורקיה.
1+אחת הסוגיות הנפיצות ביותר שנקשרות למהלך היא עתיד רצועת עזה. יגור מאשר כי הדרישה של סומלילנד לקליטת עזתים תמורת הכרה הייתה על השולחן, וכי הדבר עולה בקנה אחד עם תוכניות אמריקניות מתקדמות. הוא חושף פרטים מתוך תוכנית המכונה "Project Sunrise", המבוססת על ההנחה כי ההרס ברצועה אינו מאפשר מגורים, ולכן נדרש "פינוי מרצון" כצעד הכרחי לשיקום.
על פי התוכנית, ארה"ב תקדם הגירה של עזתים למדינה שלישית, ככל הנראה סומלילנד, תוך מתן תמריצים כלכליים וזכויות עתידיות, כאשר היעד הוא לספק מענה הומניטרי ואסטרטגי כאחד בחסות אמריקנית. בזירה המדינית הרחבה יותר, ישראל ממצבת את עצמה כבעלת הברית הקרובה והאמינה ביותר של וושינגטון, בניגוד למעמדה של טורקיה.
1+יגור מסביר כי ישראל היא זו ש"מוציאה לארה"ב את הערמונים מהאש" ומבצעת את הצעדים הראשונים והרגישים, כמו ההכרה בסומלילנד, כדי להכשיר את הקרקע למהלכים אמריקניים רשמיים. למרות החיוכים והיחסים הפומביים בין טראמפ לארדואן, בפועל ארה"ב בחרה שלא להפוך את טורקיה לשער היציאה שלה לאירופה, אלא לבנות ציר אלטרנטיבי עם ישראל. התגובה הנזעמת של טורקיה למהלך מעידה כי באנקרה מבינים היטב שההכרה בסומלילנד היא מהלך מתואם שנועד לעקוף אותם.
לקראת העתיד הקרוב, נראה כי הברית הזו רק תלך ותעמיק. יגור צופה כי המהלכים הבאים יכללו הידוק הקשרים עם הודו, כולל מפגשים בדרגים הגבוהים ביותר, כדי לבסס את הציר החדש. ישראל מגיעה לשיחות עם הממשל האמריקני מעמדת כוח, כשהיא מוכיחה את הערך האסטרטגי שלה ("הנכסיות") ואת יכולתה לקדם אינטרסים מערביים מורכבים באזור, החל מביטחון ימי בים האדום ועד לפתרונות יצירתיים לסוגיה העזתית.
