סיכום ביניים ל"סערת" גרסת אלי פלדשטיין מחייב אותנו להביט למציאות בעיניים ולהבין את יחסי הכוחות האמיתיים שפעלו כאן. במשך שנתיים תמימות פעלו מול לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הכוחות החזקים ביותר, צמרת צה"ל, צמרת הממשל האמריקני וכל התקשורת הישראלית, במטרה אחת: לקבל את הצעות קטאר. והלשכה? דחתה.
העובדות מדברות בעד עצמן: במערכת הביטחון ובצוות המשא ומתן עבדו קשה בניסיון לשכנע את הקבינט לקבל את הצעות קטאר כמתווכת. במקביל, בתקשורת הישראלית הוצגה חזית אחידה שגרסה כי יש לקבל את ההצעות הקטארים, להיכנע לדרישות ארגון הטרור הרצחני חמאס, לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. גם בזירה הבינלאומית, בממשל הנשיא ג'ו ביידן, הופעל לחץ כבד מצד הנשיא ומזכיר המדינה דאז אנטוני בלינקן על ישראל להסכים למתווה הקטארי ולסיים את המלחמה.
מול כל מכבש הלחצים הזה, רק גורם אחד עמד בפרץ: הקבינט ובראשו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנגדו וסירבו לקבל את הצעות קטאר במשך כמעט שנתיים. מי שבסופו של דבר כפה על קטאר, על ישראל וגם על חמאס את הסכם שחרור החטופים והפסקת המלחמה הזמנית, היו בכלל הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, שליחו סטיב וויטקוף וצוותם.
אבל כעת, נדמה שמנסים לעשות עוד "סיבוב סרק" על לשכת ראש הממשלה. כאילו הציבור מטומטם, מנסים להסביר לנו ששני יחצ"נים פרטיים בשירות קטאר "חדרו לקודש הקודשים" והצליחו לעשות את מה שלא הצליחו צה"ל, התקשורת והנשיא האמריקני. המציאות, כפי שמשתקף מהעובדות, מוכיחה אחרת.
