"האם השיקום עוזר לי עכשיו כשהמלחמה נגמרה? מבחינתי השיקום לא השתנה. זה שהסתיימה המלחמה בחוץ, לא אומר שאצלי היא הסתיימה. הראש שלי עדיין תקוע שם, דרוך 24/7 לתרחיש הגרוע ביותר. אני לא ישן טוב, חי בחרדה, אבל אם היו שואלים אותי מראש, בידיעה שאפצע וזה מה שיקרה לי, אם להיכנס שוב לקרב – התשובה היא כן. חד משמעית הייתי נכנס". כך מספר סמל ע' בן ה-20, שנפצע בלחימה ברצועת עזה בריאיון מיוחד ל-C14.
ע', לוחם הנדסה שנפצע בעזה מירי נ"ט בזמן הקמת מגנן מתאר את רגעי הפציעה: הוא התעורר בתוך כלי צמ"ה אפוף עשן, חנוק מדם, ללא ראייה או שמיעה, כשהקשר מנותק. בתושייה של שניות, כשהוא פצוע קשה בראשו ומדמם, הוא הצליח להתנגש בטנק סמוך כדי לאותת למפקדים לחלץ אותו ואת חברו. "חיינו בסרט אימים של שתי דקות שהרגישו נצח", הוא משחזר. ע' פונה במצב בינוני עם רסיסים בראש, בכתף ובלסת, וחורים בעור התוף, כשהוא בהכרה מלאה לכל אורך הדרך.
3+כיום, סמל ע' מנהל שגרה כפולה. כלפי חוץ הוא נראה כבחור צעיר רגיל, אך מבפנים הוא מתמודד עם כאבים פיזיים, סחרחורות ומגבלות תנועה, לצד התמודדות נפשית מורכבת שכוללת חרדות ודריכות אינסופית. הוא מספר ל-C14 כיצד הוא מסתיר את הכאב מהוריו כדי לא להדאיג אותם, אך מוצא נחמה במערכת השיקום שעוטפת אותו.
"הצוות הרפואי והחברים מהפלוגה הם המשענת שלי", הוא אומר. למרות הכל, הרוח הישראלית מנצחת: ד"ר דניאל, רופא במרכז ההחלמה והשיקום, מעיד כי הוא נדהם כל פעם מחדש לגלות לוחמים, שגם אחרי פציעות קשות, נלחמים בוועדות הרפואיות לא על אחוזי נכות – אלא על הזכות לחזור ללבוש מדים ולשרת את המדינה.
3+הפציעות השקופות – שכמעט ולא ניתן לזהות
דניאל חושף תופעה רחבה וכואבת המכונה "פציעות הדף". לדבריו, אלו פציעות מתעתעות: החייל נראה רגיל מבחוץ, ללא רסיס או קליע שחדר, אך הפיצוץ גרם לזעזוע מוח שמשבש את הזיכרון, הריכוז והתפקוד. "אנחנו משקיעים מאמץ אדיר לאבחן את הפגיעות השקופות הללו", מסביר ד"ר דניאל. המטרה היא לא רק להחזיר את הלוחמים להליכה על הרגליים, אלא לאפשר להם לחזור ללמוד, לעבוד ולחיות חיים מלאים, תוך שילוב של טיפול נפשי עמוק לעיבוד הטראומה שחוו.
הקרבות הפנימיים ביום שאחרי
מלחמת 'חרבות ברזל' לכאורה הגיעה לסיומה, אך את מחיריה הקשים נשלם עוד עשרות שנים קדימה. לא ניתן כלל למדוד או להשוות את כאבם של משפחות השכול, שורדי השבי, הלומי הקרב, המפונים או אלו שביתם נהרס כליל. אך אי אפשר להתעלם ממה שמייחד את פצועי הלחימה, שבחרו להיכנס אל התופת ולשלם את המחיר הכבד על מנת להילחם למען העם והארץ.
3+על פי נתוני משרד הביטחון, למעלה מ-20,000 פצועי צה"ל ומערכת הביטחון נקלטו באגף השיקום מתחילת המלחמה, כאשר כ-56% מהם מתמודדים עם תגובות נפשיות. כעת, כשהתותחים שותקים וקולות המלחמה דועכים, עבור אלפי צעירים ישראלים הקרב האמיתי על החיים שלהם רק התחיל.
המסע הבירוקרטי והרפואי המורכב הזה מתחיל ברגע השחרור מאשפוז. ד"ר דניאל מסביר כי עם סיום הליך ה"סיפוח" לר"מ 2, היחידה האמונה על החיילים המאושפזים, עוברים הפצועים לניהול אמבולטורי במרכז השיקום. שם, האחריות היא לנהל את הטיפול הרפואי הכולל, לסייע בתהליכי הבירור והשיקום, וללוות את הלוחם עד לצומת ההחלטה המרכזי: הוועדה הרפואית. זוהי הנקודה בה נקבע הפרופיל החדש והצפי להמשך השירות, בין אם מדובר בחזרה לתפקיד, שיבוץ מחדש או שחרור מהצבא.
3+אך הטיפול אינו מסתכם בהיבט הפיזי בלבד. ד"ר דניאל מדגיש את חשיבות המעטפת הרב-תחומית המוענקת במרכז: "לצידי פועל צוות שלם, האחראי להעניק לחיילים מענה סוציאלי ושיקומי החורג מגבולות הרפואה". העבודה מתבצעת בממשק צמוד עם מדור נפגעים, מתוך מטרה לייצר הלימה בין המצב הרפואי לזכויות הסוציאליות. השילוב הזה, בין הרופא המטפל למש"קית הנפגעים, נועד להבטיח שכל פצוע יממש את מלוא זכויותיו וייבנה עבורו מסלול שיקום מותאם אישית ("חליפה אישית"), המאפשרת חזרה מיטבית לשגרה או לשירות.
בסופו של יום, כשאנו חוזרים אט-אט לשגרה המבורכת, סמל ע' וחבריו ממשיכים את המסע הארוך לריפו עצמי בגוף ובעיקר בנפש. הם מתהלכים בינינו, גיבורים שקטים הנושאים על גופם ובנפשם את מחיר הקיום שלנו כאן. החובה המוסרית שלנו כחברה היא לא להשאיר אותם לבד בקרב זה ולהבטיח שגם כשהכותרות מתחלפות והעולם ממשיך הלאה הם יקבלו את הטוב ביותר כפי שמגיע להם. ואי אפשר שלא לסיים במילים של עידן עמדי.
אני לא נשבר,
קם כל בוקר מעפר,
ממשיך,
עוד רגע עוד קצת,
עד מחר.
זה לא הסוף,
מתוך הסדק שבתוכי נפער
יצמח לו פרח ואור,
לא נשבר.
לא נשבר.
