בטקס חגיגי ורב-רושם שנערך היום (שלישי), הוענק פרס ז'בוטינסקי לתקשורת ליעקב ברדוגו, הפרשן הפוליטי של ערוץ 14. הפרס, המוענק מטעם תנועת בית"ר העולמית, ניתן לברדוגו על תרומתו לשיח הציבורי ולגיוון התקשורתי בישראל. ברדוגו הנרגש עלה אל הבמה לקול תשואות הקהל, ונשא מונולוג אישי וחשוף שנע בין זיכרונות הכאב מההדחה מהשידור הציבורי לבין תחושת הניצחון של המהפכה התקשורתית הנוכחית.
"אני רוצה לפתוח בתודה עמוקה לוועדת הפרס על ההוקרה הזו" פתח ברדוגו את דבריו, כשניכר כי המעמד נוגע לליבו. "אני נרגש משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא השם 'ז'בוטינסקי' – שם שעדיין מפעים את הלב ומוסיף רובד עמוק ומשמעותי לפרס הזה, הרבה מעבר להכרה המקצועית הבסיסית. הסיבה השנייה היא המקום שבו הייתי לפני ארבע שנים – ימי ההשתקה וההדחה שלי מגלי צה"ל, בשיאו של הדיון הציבורי הסוער על נחיצותה של התחנה".
1+ברדוגו חזר בדבריו אל הרגעים ההם באולפנים: "שידרתי שם ערב-ערב, והבאתי איתי נתוני האזנה שהתחנה לא הכירה מעולם. אבל עבור יותר מדי אנשים במוקדי הכוח, זה היה פשוט 'יותר מדי'. יותר מדי ימני, יותר מדי דעתני, ועוד בלב הקונצנזוס של תחנה ארצית גדולה – רחמנא ליצלן.
"הם עשו את המהלכים שלהם, מינו את מי שמינו, והתוצאה הייתה ברורה: השתקה והדחה. קראו לזה תחנה ציבורית, אבל בפועל זו הייתה תחנה של 'שלנו' – ואתם הרי יודעים בדיוק למי הכוונה ב'שלנו'. פתאום כולם שם הפכו לאובייקטיבים וחסיני הטיות, ורק ברדוגו הוא 'הימני' שצריך להזיז הצד כדי שהמערכת תוכל לנשום לרווחה ולחזור להיות 'טהורה' על טהרת השמאל".
בנימה אישית שיתף הפרשן בתחושות הקשות שליוו אותו באותה תקופה: "אני לא מכחיש, זה היה רגע של משבר. הממסד אמר לי בפרצוף: 'אתה, עם הדעות שלך, לא בבית ספרנו'. לא שינה להם כמה מאזינים היו לי, מבחינתם פשוט לא הייתי ראוי. להפך – ככל שההצלחה גדלה, כך המערכת הייתה להוטה יותר להוריד אותי. מה שהחזיק אותי באותם ימים היו התגובות מהשטח. הבנתי שזה לא ברדוגו שמפריע להם – אלא הציבור שאותו אני מייצג. זו הייתה 'תרבות הביטול' במיטבה; לא אותי הם ניסו לבטל, אלא את קולו של קהל שלם".
1+לקראת סיום, עבר ברדוגו לדבר על השינוי במפת התקשורת בישראל: "המהפכה הזו אומרת דבר אחד פשוט: נגמר עידן ועדת הקבלה. תמשיכו להסתגר בבועות התקשורתיות שלכם ולהתייחס לאולפנים כאל רכוש פרטי – אנחנו נעניק לעם ישראל תקשורת אחרת. יש שקוראים לזה 'שבירת המונופול', והוא אכן נשבר, ובצורה מטלטלת. לא גזלנו דבר מידיהם של אחרים; פשוט בנינו משהו חלופי, משלנו. את השאר עשה הציבור ברגליים ובשלט".
ברדוגו סיכם: "היו עיתונאים ימנים לפנינו. אבל הם חיו בתוך 'שמורת טבע' או כיחידי סגולה. השתמשו בהם כדי לייצר עלה תאנה של איזון, אבל הם מעולם לא הורשו להוביל את השידור אלא רק 'לגוון' את הפאנל. היום המציאות הזו הסתיימה. המונופול על עיצוב השיח הציבורי נשבר סופית".
את נאומו סיים ברדוגו במחווה סמלית, כששלף כיפה מכיסו, חבש אותה לראשו ובירך בקול: "השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום".
