השבוע יימלאו חמש שנים להסכם הנורמליזציה בין ישראל ומרוקו. מטרת ההסכם הייתה כינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים בין רבאט לתל אביב, כחלק מגל הנורמליזציה שהביאו איתם הסכמי אברהם בחסות אמריקאית.
בשלוש השנים הראשונות של הסכם הנורמליזציה היו ביקורים רבים של בכירים ישראלים בבירה המרוקאית רבאט, שהביאו חתימה על הסכמי שיתוף פעולה במגזרי הצבא, הכלכלה, הבריאות, החקלאות, התחבורה, ההשכלה הגבוהה, הפרלמנט והפוליטיקה. אך בשנת 2025, לא נרשמו ביקורים רשמיים של בכירים ישראלים, כמו כן, רבאט עמדה איתנה בסירובה לשדרג את הנציגות הדיפלומטית בין שתי המדינות לדרג של שגרירות – במקום משרד הקישור הנוכחי.
4+ובכל זאת, שיתוף הפעולה הצבאי בין מרוקו לישראל נמשך, כאשר נחתמו השנה מספר עסקאות צבאיות בין שני הצדדים הכוללות רכישת מערכות ארטילריה וכטב"מים מחברות ישראליות. יום השנה החמישי לחתימה על ההצהרה המשותפת מגיע בזמן שבו נמשכות הדרישות מהרחוב המרוקאי וממספר מפלגות פוליטיות לבטל את הסכם הנורמליזציה ולסגור את משרד הקישור הישראלי.
פעיל חברתי במרוקו התראיין לעיתון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד" וסיפר על מחשבותיו: "יום השנה לנורמליזציה אינו רק נקודה בזמן, אלא פצע מוסרי פתוח ואחריות היסטורית המחייבת את המשך המאבק עד להפלת הנורמליזציה. הציבור המרוקאי דוחה כל קשר עם ישראל, בהתחשב בכך שמדובר בישות קולוניאלית גזענית המבוססת על אונס, גירוש ופשעי מלחמה".
4+אותו פעיל טען כי הנורמליזציה "אינה יכולה להיות בחירה ריבונית או אינטרס לאומי, אלא מעורבות ישירה במתן לגיטימציה לכיבוש והלבנת פשעיו. זאת דקירה בגב הרצון העממי המרוקאי שתתמיד תמך במהלך ההיסטוריה בפלשתין".
אמנם מדובר בהתבטאויות של אדם אחד, אך לפי הפרויקט הבינלאומי לאיסוף נתונים וניתוח של סכסוכים אלימים והפגנות פוליטיות בזמן אמת, עלה כי בשנתיים האחרונות (2024–2025) מרוקו הפכה לאחת המדינות עם היקף ההפגנות הגבוה ביותר בעולם לתמיכה בפלשתין (מקום שני אחרי תימן).
4+וכאן בדיוק נשאלת השאלה, אם הרחוב המרוקאי כל כך עוין את ישראל, למה ממשלת מרוקו החליטה לחתום על ההסכמים הללו מלכתחילה?
החתימה על הנורמליזציה סימנה את חידוש היחסים בין שתי המדינות, שנותקו בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. בניגוד להסכמים אחרים שהגיעו בהסכמי אברהם, ההסכם עם מרוקו היה משולש וכלל את גם ישראל וגם את ארצות הברית. הוא התבצע כך בשביל האינטרס המרוקאי שוושינגטון תכריז בריבונותם על הסהרה המערבית ולכאורה תפטור את הסכסוך רב השנים על האזור.
4+עבור מרוקו, הסהרה המערבית היא התמצית של הלאומיות והביטחון המרוקאי. היא איבדה את השטח בתקופה הקולוניאלית ומאז שקיבלה עצמאות מנסה להחזיר אותו חזרה, הבעיה שמולה עומד ארגון מחתרתי שנקרא "אל-פולסריו" שמעוניין להקים מדינה ריבונות בשטח המחלוקת.
לקראת הסכמי אברהם, מלך מרוקו הבחין כי מעצמות העולם (בעיקר צרפת וארה"ב) החלו לזנוח את "אל-פולסריו" והבין שבעזרת ההסכם הוא יוכל סוף סוף לקבל את תמיכת וושינגטון ולהשיב לעצמו את השטח. מעבר להיבט הרגשי וההיסטורי, לשטח יש חשיבות כלכלית אסטרטגית בזכות עתודות פוספטים אדירות, חופי דיג עשירים וגישה יבשתית לשווקי אפריקה, מה שהופך את המאבק עליו לסוגיה של הישרדות פוליטית וכלכלית עבור הממלכה מצפון היבשת.
4+פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת פס אמר ל"אל-ערבי אל-ג'דיד" כי "הסיבה שבגללה ההסכם בין שלושת המדינות לא נפל היא שנשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן לא ביטל את ההחלטה בנוגע לריבונות מרוקו על הסהרה. עם זאת, ההתקדמות ביישום שאר ההתחייבויות, כמו פתיחת קונסוליה בסהרה או במקומות אחרים חוותה ירידה בהינתן מספר גורמים ובהם דחיית הציבור המרוקאי את תהליך הנורמליזציה וגם המלחמה בעזה".
בכל הנוגע לעתיד היחסים בין שתי המדינות, הפרופסור סבור כי התרחיש הסביר ביותר הוא המשך המצב הנוכחי, כלומר, התקדמות איטית ביחסים, לצד העמקה נוספת בשלושת המגזרים האסטרטגיים: חקלאות, תעשייה צבאית וביטחון. זאת במסגרת של איזוני אינטרסים חדשים בתחום התעשייה הצבאית ותוך התחייבות שלא לסגת מההישגים שהושגו עבור שלושת הצדדים.
