תראו מה קורה פה ב-24 השעות האחרונות בלבד: היועצת המשפטית לממשלה נגד סגירת גלי צה"ל, ונגד ועדת החקירה שהממשלה מציעה. וזו רק ההתחלה. מדובר בחלק מזערי ממדיניות ה"נגד" שפיתחה גלי בהרב-מיארה.
בואו נזכיר לכם פרומיל מההתנגדויות של היועמ"שית: נגד מינוי זיני. נגד רפורמת התקשורת של השר קרעי. נגד מבקר המדינה. נגד פיטורי ראש השב"כ. נגד מינוי נציב – והרשימה עוד ארוכה. לא מדובר באירוע אירוע נקודתי אלא דפוס פעולה קבוע.
תעשו לעצמכם טובה, תרשמו בגוגל "היועמ"שית נגד" – ותראו כמה תוצאות תקבלו.
היועצת המשפטית לא נבחרת ציבור. אף אחד לא שם פתק בשבילה בקלפי. אבל היא מתנהגת כאילו כן, כאילו יש לה שלטון וטו. היא קובעת על כל החלטה של נבחרי הציבור. אבל רק בממשלת הימין. והאבסורד הגדול מכולם – שהיא מבקשת לקבוע לציבור שלם. ציבור שהאמון שלו במערכת המשפט אפסי, שדווקא הוא צריך לקבל ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט יצחק עמית. אפס אמון, כבר אמרנו?
ומאחוריה עומדים מקהלה תקשורתית שלמה. המנצחת גלי החליטה שזו ועדת חקירה פוליטית – והמקהלה ישר מנגנת. בלי שאלות. בלי ביקורת. בלי גבולות. זה כבר מזמן לא ייעוץ משפטי. זו מדיניות. זו כבר לא עמדה מקצועית – זו הנהגה בפועל.
וכשמוסד שלא נבחר עוצר שוב ושוב מוסדות נבחרים, זו לא הגנה על הדמוקרטיה זה ריקון שלה מתוכן. דמוקרטיה לא עובדת ככה. מי שמחליט הם לא אלה שאומרים לא תמיד אלא אלה שהציבור נתן להם מנדט להגיד כן הם קוראים לזה דמוקרטיה מתגוננת. אני קוראת לזה דמוקרטיה שנגזלה, מאיתנו, מהציבור.
