ההודעה על סגירת התיק נגד רמ"ט גולני לשעבר, אל"מ יואב ירום, וניקוי שמו בכל הנוגע לנסיבות נפילתם של סמל גור קהתי ורס"ן זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל, היא הרבה יותר מסתם ידיעה משפטית צבאית. היא כתב אישום חריף נגד מקהלה שלמה שמיהרה לשפוט, להרשיע ולרסק את שמו של גיבור ישראל עוד לפני שהתייבש הדיו על תחקיר האירוע.
ממצאי החקירה ברורים: הסיור תוכנן מראש, אושר פיקודית ונדרש לצורך מבצעי. לא "יוזמה פרטית", לא "טיול חברים" ולא "חריגה ממסגרת". אבל העובדות הללו מגיעות מאוחר מדי עבור ז'אבו. במשך שבועות ארוכים נאלצה משפחתו, ונאלצו מוקירי זכרו, לשמוע כיצד הופכים את יקירם ל"הרפתקן" חסר אחריות, שמותו, ומותו של לוחם נוסף, נגרמו בשל גחמה אישית.
1+כעת, משהתבררה האמת המבצעית, שז'אבו נקרא לדגל על ידי צה"ל דווקא בשל הידע הארכיאולוגי הנדיר שלו, הידע שיכול להציל חיים באמצעות זיהוי פתחים נסתרים במבצרים עתיקים, נשאלת השאלה הכואבת: למה? מה גרם לאנשים מסוימים, ולחלקים בתקשורת, להסתער בכזו חדווה על דמותו של נופל ולהעז לשפוך את דמו לאחר מותו?
התשובה אינה נעוצה בפרטי האירוע הטקטי, אלא במשהו עמוק ושורשי הרבה יותר. ייתכן מאוד שהסיבה למתקפה הארסית נעוצה בזהותו של האיש. המקום הגיאוגרפי שבו ז'אבו בחר לגור, מה שהוא ייצג בחייו, והקשר למסורת וליהדות שהוא הביא איתו לכל מקום – כל אלו הרתיעו אנשים מסוימים.
1+חטאו הגדול של ז'אבו, בעיני השמאל, היה היכולת שלו להראות לחיילים את הקשר החי והפועם לארץ הזאת. החיבור הזה, הזיקה הטבעית והשורשית למקום, הפחידה רבים. הסיפור שז'אבו סיפר, האמת ההיסטורית שהוא חשף בפני הלוחמים בשטח, איימה על נרטיבים מנותקים.
אפילו חבריו הקרובים בצמרת הצבא, אנשים שצעדו לצידו שנים, בחרו ברובם בשתיקה רועמת ולא התייצבו להגן על שמו הטוב מלבד ראש אמ"ן לשעבר אהרן חליווה. השתיקה הזו, יחד עם הרעש התקשורתי שניסה להפוך את ז'אבו לאשם במותו שלו, מלמדת אותנו שיעור עגום: כנראה שיש מי שרואה בחיבור העמוק למורשת, למסורת ולישוב הארץ, סוג של "כתם" שמאפשר להתיר את דמו של אדם, גם אחרי שנפל על הגנת המולדת.
סגירת התיק היא צעד ראשון בתיקון העוול, אך את הכתם המוסרי של אלו שמיהרו להשמיץ את ז'אבו ארליך ז"ל – שום תחקיר צבאי לא יוכל למחוק. ואם טרם צפיתם בסרט המרתק על ז'אבו הי"ד – זה בדיוק הזמן לעשות זאת עכשיו.
