בשנת 1932 התעוררה אוסטרליה בהפתעה אל מול איום יוצא דופן, שהיה כה חמור עד שדרש גיוס צבאי למניעת משבר כלכלי קיומי. אלפי עופות "אמו" פלשו לאזורי החיטה, רמסו שדות ופרצו גדרות. הפלישה לא הייתה שרירותית; העופות זיהו אזורי ספר פרוצים, היעדר טורפים ובעיקר שאננות של חקלאים שלא השכילו לגדר את האזורים ולבצע פעולות מנע. הממשלה נאלצה לשלוח את הצבא להילחם במזיק, אך כמות העופות והשטחים הנרחבים הכריעו את הכוח, ובכך נרשמה המלחמה היחידה בהיסטוריה שבה צבא הובס בבושת פנים על ידי בעלי חיים.
כמעט מאה שנה לאחר מכן, אוסטרליה שוב התעוררה מאוחר, ושוב מצאה את עצמה מופתעת – הפעם מהתקפת טרור רצחנית בערב הראשון של חג החנוכה. הפיגוע בסידני לא היה צריך להפתיע איש, בוודאי לא את יהודי הקהילה. במשך שנים הלכו וגברו תופעות אנטישמיות, שהתעצמו בתקופת המלחמה בעזה.
1+רוצחים ופעילים מוסלמים מצאו קרקע פורייה לשנאתם, כשהם מנצלים את ההתעלמות הממשלתית מההסתה ברשתות ומהאלימות במרחב הציבורי. כמות האירועים זינקה לכ-1,700 בשנה, אך המערכת אפשרה לקיצוניים להלך אימים ולהשחית בתי כנסת באין מפריע.
ממשלת אוסטרליה נושאת באחריות ישירה לרצח, בשל יצירת "אווירה של עבירה" לאורך שנים. אין מדובר רק בכשל נקודתי, אלא בבניית מרחב תודעתי ופוליטי המכשיר את הקרקע לאנטישמיות. כאשר לא ננקטות פעולות ברורות נגד "הפולש האנטישמי" או הקיצוני, הגבולות מיטשטשים, אמירות מסיתות הופכות ללגיטימיות, והמעשה האלים הבא הופך לבלתי נמנע. ואכן, אם בעבר יהודים נרצחו בגלל אקטיביות של שלטון עוין, הרי שכיום הם נרצחים דווקא בגלל הפאסיביות, השיתוק המוסרי והוואקום השלטוני שמאפשר את הפגיעה בהם.
1+אך הרצח בסידני אינו כשל מקומי בלבד, אלא נורה אדומה המהבהבת מעל העולם המערבי כולו. הסכנה ליהודים, שהייתה מזוהה בעבר עם משטרים קיצוניים, חוצה כיום גבולות אל תוך הדמוקרטיות הליברליות. הרצח הבא הוא רק עניין של זמן בערים רבות באירופה ובצפון אמריקה, ובמיוחד בניו יורק, שם פוליטיקאים כמו זוהרן ממדאני עשויים לגנות את הטבח, אך נמנעים מלהציב גבולות לקבוצות אלימות. השאלה אינה מה יאמרו המנהיגים, אלא מה יעשו כדי למנוע ממילים להפוך שוב למעשי טבח.
אירועי הימים האחרונים מוכיחים כי גם בעידן המודרני, הקהילות היהודיות עדיין נרדפות תחת חסות השתיקה המערבית. במוקדם או במאוחר, האלימות נגד היהודים תהפוך מ"בעיה יהודית" לבעיה כלל-עולמית, ותיזכר כאבן דרך במלחמת הטרור נגד המערב. אם העולם החופשי לא יתעשת, יילחם בתאי הטרור המקומיים ויטפל ביד קשה בהסתה – אזי ה-7 באוקטובר בגרסת הגולה אינו שאלה של "האם", אלא רק שאלה כואבת של "מתי".
