נתניהו לא הגיב לפס"ד המגה-אקטיביסטי של בג"ץ, שביטל את הדחתה של היועמ"שית ואת הליך הדחתה כאחד בחוסר סמכות חוקית. זאת, על אף שבג"ץ ושותפיו לדיפ סטייט מנהלים נגד נתניהו וממשלת הימין "משחק סכום אפס" (Zero sum game) קיצוני, שאף הולך ומחריף ביתר שאת. משחק, שמשמעותו מבחינת בג"ץ והדיפ סטייט כולו הוא – שכל ניצחון של נתניהו הוא הפסד לדיפ סטייט.
לכן, המאבק בנתניהו הוא מאבק טוטלי ובלתי מתפשר, שבא למנוע ולסכל כל הישג, כל ניצחון מנתניהו וממשלתו. לא סוד הוא, כי בג"ץ כשחקן פוליטי מרכזי של השמאל ויתר השחקנים מנהלים את המאבק בכלים כאילו משפטיים.יש להדגיש כי מאחורי נתניהו עומד אלקטורט בשיעור של 65% מקרב הציבור היהודי מזה 30 שנה, והמלחמה היא לא נגדו בלבד, אלא נגד כל הקהל העצום שהוא מייצג.
2+השאלות:
- מי הם השחקנים המרכזיים והמשניים שהתאחדו למאבק לסיכולו של נתניהו וממשלתו?
- מהו סוג המשחק שמנהל "הדיפ סטייט" נגד נתניהו? נתניהו נמנע מלהגיב במשחק סכום אפס ואפילו מנהל מן "משחק שיתופי" חלקי מולם. למה?
השחקנים
נתניהו עומד מול "דיפ סטייט" ( מדינת צללים או מדינה בתוך מדינה) שעוצמתה בישראל עולה לאין שיעור על זו שבארה"ב. זו אותה פקידות בכירה וכוחות בלתי נבחרים אחרים שצברו עוצמה בלתי נתפסת במהלך השנים, ומאיימים על אושיות המשטר הדמוקרטי ושלטון החוק (שהם כאילו מגינים עליהם ומייצגים אותם).
2+בדיפ סטייט נכללים שחקנים מרכזיים ומשניים: בג"ץ, היועמ"שית, הפרקליטות, תקשורת המיינסטרים, מפלגות השמאל וארגוני המחאה החוץ פרלמנטריים של השמאל ("כוח קפלן" ואחרים). מולם עומד מנהיג אחד (נתניהו) וצידו תנועת הליכוד כמפלגת שלטון, מפלגות ימין קטנות ומספר מצומצם של ערוצי תקשורת המזוהים עם הימין ורשתות חברתיות תוססות.
על אף שבג"ץ שלח מסר מאיים בפס"ד למקרה של אי ציות (ביזיון ביהמ"ש על כל המשתמע ממנו), ברור שלנתניהו ולממשלה יש שליטה על שחקנים משמעותיים (שהדיפ סטייט ניסה ומנסה לסכלם) וכוונתי – לצבא, המשטרה והשב"כ.
השמאל ושלוחותיו בדיפ סטייט, ולא במקרה, הבינו עוד קודם שהשליטה על הצבא, המשטרה והשב"כ מנטרלת את יכולתם לאכוף ציות בכוח. לא בכדי נולדה פרשת "קטאר גייט" וספיחיה והניסיונות לסכל את הדחתו של ראש השב"כ לשעבר רונן בר ומינויו של האלוף דוד זיני במקומו. כמו כן, הניסיונות לסכל את השר בן גביר ומינויים מרכזיים שלו במהלך הקדנציה שלו כשר.
2+"משחק סכום אפס"
ככל שנתניהו וממשלתו מכילים ואינם מגיבים באופן אקטיבי ומעשי (עימות פומבי) לפסקי הדין הלא-חוקיים ולפעולות הסיכול של יתר השחקנים, אזי הם מקצינים ומרחיבים את פעולות הסיכול, תוך הפרה מובהקת של "עיקרון הפרדת הרשויות" וכן, את "מערכת הבלמים והאיזונים) בין הרשויות.
הביטוי לכך ניכר בהרחבה מגה-רדיקלית של תחומי ההתערבות של בג"ץ ועוצמת ההתערבות, עד כדי נטרול יכולות התפקוד של הרשות המחוקקת והמבצעת והפיכתו של בג"ץ למחוקק-על, לא פחות. לצורך המחשה נציין מעט ממקרים אלה: ביטול התיקון לחוק יסוד: הממשלה ("הנבצרות"), בג"ץ בן גביר, בג"ץ האלוף זיני, בג"ץ נציב שירות המדינה, בג"ץ הוועדה לבחירת שופטים, בג"ץ לשכת עוה"ד, בג"ץ וועדת חקירה ממלכתית לטבח ה-7/10. וכמובן, תיקי נתניהו עצמם, פרשת "קטאר גייט" ועוד.
משחק סכום האפס עוד יוקצן ויתבטא בביטול "חוק התקשורת" של השר קרעי, ביטול סגירת תחנת גלי צה"ל, ביטול הרכב הוועדה לבחירת שופטים של השרים גדעון סער ולוין. ולמעשה, נטרול כמעט מוחלט של יכולת המשילות של הממשלה.
וראש הממשלה נתניהו?
לתגובות השרים לוין וקרעי וציוצים של שרים וחברי כנסת בימין אין השפעה מרסנת על בג"ץ ויתר השחקנים. להיפך, משחק סכום האפס שלהם מוקצן. השאלה המעניינת היא – למה נתניהו לא מגיב?
ראשית, נתניהו רואה, לעניות דעתי, את העיקר בניצחונו בבחירות 2026. הוא לא רוצה לתת לדיפ סטייט סיבה ומסובב להוצאתו לנבצרות, גם אם מהלך קיצוני ובלתי נתפס זה לא סביר ועלול לגרום לתסיסה.
שנית, נתניהו חושש כי עימות פומבי ומעשי מול בג"ץ ויתר השחקנים בדיפ סטייט יסיט את "סדר היום" של הבחירות שבו הוא שולט – הישגיו הדרמטיים במלחמה הרב-זירתית, שחרור כל החטופים, הסיכוי להרחבת "הסכמי אברהם" ומיקומה של ישראל כמעצמה כלכלית (ולא רק צבאית), יחסיו האישיים עם הנשיא טראמפ ועוד. נתניהו לא ייתן לסדר היום להשתנות ולשחק לידי יריביו הפוליטיים משמאל.
סוף דבר
האם "ההכלה" שנוקט נתניהו תשחק לטובתו בבחירות 2026? או שמא תעצים את "משחק סכום האפס" עד כדי נטרולו והוצאתו לנבצרות? או עוד קודם בפיטוריו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר? נתניהו הוא שחקן שקול, קר ומחושב. הוא לא ייקח סיכונים מיותרים. הוא מודע לתדירות הבלתי נתפסת של הדיונים במשפטו, הוא מאפשר את נוכחותה של היועמ"שית בישיבות הממשלה והקבינט. למעשה, הוא מתנהל מולם ב"משחק שיתופי" חלקי. הוא לא שובר כלים.
השאלה – מה יקרה אם בג"ץ יורה לנתניהו לפטר את השר בן גביר? נחישות הדיפ סטייט בעניין בן גביר היא חזקה נוכח שליטתו במוטת שליטה מרכזית (המשטרה). כאן ברור כי נתניהו יגיב ב"משחק סכום אפס" ויתעלם מפסיקה בלתי חוקית בעליל זו. שכן, הכלת הפסיקה (שאם תתרחש היא פוליטית פר אכסלנס ובבחינת רעידת אדמה ) פירושה – שנתניהו מסתכן בהפסד בבחירות. מהלך כזה ישנה גם את סדר היום בבחירות 2026, אל נחיצותה הקריטית של הרפורמה המשפטית. יסתבר לנתניהו שעדיף לו מאבק בדיפ סטייט כחלק מהנעת הבוחרים לקלפי. הזעם הגובר בציבור כנגד תחלואיה של מערכת המשפט, היועמ"שית, הפרקליטות, ובמיוחד לאור פרשת הפצ"רית והפצ"ריה, ישחקו לטובת נתניהו. כמו עניין בקשת החנינה מהנשיא, גם עימות מול הדיפ סטייט עשוי בסופו של דבר לשחק לטובתו.
